אני- לא יותר ולא פחות.

האם אנחנו יכולים להשתמש במילים גדולות לתאר מעשים קטנים?

הייתי רוצה להקרא במילים גדולות, ולהמשיך לדעת שאני אדם קטן.

אני מנסה לקבוע לעצמי מטרות ולצייר לעצמי קו, למרות שאני בהחלט לא מאמינה בקוים, האם זה סותר?

אני לא רוצה להתפתות לפופולרי,

אני רוצה ליצור אנשים חושבים,

אני רוצה ליצור מערכת.

השאיפה שלי היא לגרום לאנשים לעצב לעצמם את הדעה שתחרוש את התלם שבו הם ילכו,

לגרום לאנשים להבין ולנסות לחבר בין המטרה לדרך,

לזכור אותה תמיד מול עיניהם,

חשוב לי לאהוב אלף אנשים ואני לא חושבת שאוכל לעמוד בפיתוי של להיות נאהבת,

אבל קשה לי לשקר לעצמי אחרי שכל כך הרבה אנשים התאמצו לפתוח לי את העינים.

אני מקווה שאני אהיה במקום מספיק מאפשר כדי ללכת בכל זאת בדרך שלי גם אם היא לא הדרך הרגילה של המערכת,

הלוואי שאנשים יקשיבו בסופו של דבר.

אני רוצה אנשים, אנשים מרכיבים את הכל,

ואני רוצה לייסד משהו שיישאר גם אחרי זה, איזשהו דפוס והרגל.

התפיסה החינוכית שלי היא שאנשים צריכים לחשוב ולפי המחשבה ללכת, אני רוצה להיות הכי מדוייקת שאפשר ולא ליפול לבורות, לא להתפתות לעיגול הפינות, הלוואי ואני אעמוד בזה, הלוואי שאני אהיה מתוך קבוצה.. אידיאולוגיה זאת לא מילה גסה,

גם ערכים לא,

חפירות זאת כן מילה גסה, אנחנו מייבשים את כל השיחות הכנות וחונקים את כל האנשים שמעיזים עוד לחלום בשפה נמלצת,

אבן אבן אני רוצה לבנות ולהיבנות. אני רוצה שיבנו גם אותי.

הלוואי והיו לי שנים ומרחב,

אך אם היה לי, האם אדע איך ליצור?