אני אוהב את רוח המחאה שנכנסה בעם לאחרונה. סוף סוף, נפלה ההבנה, שאף אחד בכנסת לא נמצא כדי לדאוג לאינטרסים של האזרחים.

אני אוהב את זה שנלחמים על קוטג', ואני אוהב את זה שנלחמים על מחירי הדירות. אני לא יודע כמה המאבק הזה יצליח, אבל זה בהחלט

מעלה בי ריח של וודסטוק, הרגשה כזאת של מהפכה, שהנה, השלב הבא, אוטוטו, הוא ללכת לכנסת ולהפגין, עד שהמחירים ירדו באופן גורף.

לא הגיוני שבכל העולם, המחירים עומדים ברמה סבירה, ורק כאן, איפה שהאזרחים אדישים, מרוב מלחמות, המחירים מרקיעים שחקים.

רוח המחאה הזאת נותנת תקווה, שאולי גם המוזיקה תחזור להיות מחאתית, ביקורתית, חזקה. אני יודע שעלי זה משפיע.