לפני בערך חמש-עשרה שנה, ביום שישי בערב, הרגשתי שאני חייב לכתוב. חייב לכתוב ולהוציא את מה שיש לי בראש, אחרת זה יאבד לי, ולך תדע אם אני אוכל לשחזר את זה. בזמנו, בבית שמרנו שבת, ולכן ביקשתי מאמא שלי היתר מיוחד לכתוב. היא, כמובן, לא ידעה שאני צריך ללכת לכתוב לי שיר, כי בדיוק באותו הרגע, מעט אחרי הדלקת הנרות, נחתה עלי ההשראה. עד היום, היא לא יודעת, שהתקתוקים על המקלדת וקשקוש העט על הדפים הם בעצם שירה. היא, בזמנו, אמרה לי, שעדיף לדחות את זה למוצאי השבת. איך ילד בן עשר, יכול להסביר לאמא שלו, שהוא חייב לכתוב, כי יש לו שיר בראש?

בסוף הלכתי לחדר וכתבתי. בחושך.