ושוב..היא לא אמרה מילה. כי חוץ מזה היא לא הייתה אינטילגנטית בכלל...

אוקי.

ראיתי את הנושא החם וזה ישר משך אותי בגלל שהסיפור על האחים ועל האחיות שלי הוא סיפור לא רגיל ומוזר לגמרי שאפילו חברי הטובים לא יודעים, אז הנה הזדמנות לפרוק קצת.

אוקי, נולדתי לאב ואם לא נשואים...כמובן שכמו תמיד כשמגיע הנושא לרמה של אחריות ושיתוף פעולה אחד הצדדים נרתע והולך אחורה...

וכך היה...החלו ריבים וסיכסוכים..

בגיל שלוש שאלתי את אמי בשיא התמימות, איפה אבא...והיא אמרה שהוא גר במושב באיזור שלנו ושהוא עובד ולכן לא ראיתי אותו.

אמא התקשרה אליו מיד הוא הבין מה נופל עליו ומאיפה ולמען האמת, השלים עם זה בצורה יפה מאוד.וסיפר לאחים שלי שיש להם אח קטן שמהר מאוד הולך להכנס למשפחה...

אחים שלי בשיא הבגרות תפסו את ההזדמנות בשתיי ידיים ואמצו אותי...

בגיל 6 הייתי ישן אצל אחותי הגדולה כל שבת שנייה ונכנסתי למשפחה מהר מאוד,כבר בגיל 10 הייתי נוהג על הטרקטורון של אחי אייל כשאבא היה יושב מאחורי ושומר שאני לא עושה שטויותP=...

כמובן ששוב נכנס האגו לסיפור והורי שוב רבו.

נתק של חמש שנים ביני לבין אבא והאחים שלי.

בגיל 10 קשה להבדיל בין געגוע לשגרה וחל שינוי בהתנהגות שלי, ולא סתם.

כשאבא נפטר הגעתי באותו יום חיוור כסיד,אחים שלי חיבקו אותי בלי בושה ובמלוא האהבה..

חשתי שזה קצת צבוע אבל מהר מאוד הבנתי שלא..זה אמיתי...

אני ואחותי מדברים כל יומיים פחות או יותר, היא מתקשרת סתם בשביל לשאול מה שלומי וכך גם אני.

שאר האחים שלי מרוכזים בילדים ובעבודה הקשה שלהם אבל אני רואה אותם בשבתות וערבי שישי...

[הווו כן, לאחותי הגדולה היה ב19 לחודש יום הולדת, מגיע לה מזל טוב נבלות!]

ובכן, אלה האחים שלי, ואני אוהב אותם למרות כל מה שעברנו...ביחד או לחוד...

אז זה הסיפור לכל מי שחשב שאני בן יחיד מכל הכיוונים....

ושוב, מוזיקה,צופים,לימודים הם החיים שלי בלי זמן לנשום...וטוב לי!!!

שיהיה אחלה שבוע...