אדון אחד יקר בבוקר הוא רק חזר
מהעבודה שלו, מהחיים.
טיטא את הבמה, בשביל השחקן הבא שצעק פתאום ואז בכה.
ההוא אמר שסך הכל זה רק משחק, אבל כולם ידעו למה שתק.
אדון יקר היה רגיל למצביי הרוח של הבא
ולא נבהל אפילו קצת מהצרחה.
ואז היא נכנסה מאופרת, שמלת כלה
ושרה בקולי קולות.
אדון יקר מיד סמק ואז הוא מולה נמס.
ולא הבין מאיפה ומהיכן נפלה.
אדון יקר רגיל להיות מופתע,
הרגיש אדון של משאלות כמעט שנייה.
כיבה סיגריה ונירדם
לא עברה שעה וקם, הדליק אחרת ואז מיד שתה קפה.
התלבש מהר, שוב קם ולא חשב על מה חלם,
את שברי ההוא אסף מהר,את שברי הלב של האחר,
שלפני כן פרץ בבכי על במה.
ההצגה שאחרי, שעה חצות אולי לפני
אדון יקר מכין כבר את התיפאורה.
איש אינו זוכר מי התרוצץ כאן אז לפני
את האיפור מרחו ושוב צבעו פניהם.
בשקרים וחבלות.
אגודת הדמיונות לאיש יקר פנתה זימנה אל תוך השיגעון.
סדר יום עבר, אדון יקר חזר ולו משאלה אחת בלב.
עם הכוסית האחרונה של יום המועקה,
אדון יפה ביקש מילה אחת טובה,
אולי חיבוק, תפיחה קטנה בכל זאת הוא לא נכנע
גם כאשר ההצגה נפלה.
אדון יקר אבד בשגעונות של המחר
ורק אז ההוא שם לב
שיש אבק על הבמה וכלום כבר לא כהלכה,
אולי הגיל, אולי זה הוא עושה הבדל?
ההיא המאופרת בשמלת כלה, התכערה והתעוותה
פנייה אפורים ובגדייה מקומטים אדון יקר ישב למעלה ובכה.
שבחייו היה חבוי כבוי אפל ורק במותו עושה הבדל
בחייהם של ההם שכלכך אהב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
