לא יודעת למה- פתאום בא לי לכתוב בבלוג.
כבר איזה חצי שנה שלא חידשתי כלום. פשוט לא היה לי כוח. לא רציתי. מוזר הא? weird huh?
וגם לא הרגשתי שיש לי ממש על מה לכתוב. אני לא יכולה לשים תמונות מגניבות או משו כי המחשב שלי ממש מפגר והתמונות לא בגודל הנכון או משו... לפעמים פשוט בא לי להכניס בו את הדבר שהכי קרוב ליד שלי...
אז בקיצקץ- ניראה לי שחזרתי ואני אשתדל לכתוב יותר! (יאי..! כאילו שזה משמח מישו..)
אווווווווווווווו!!! אני לא יכולה לחכות!! אמי החביבה עכשיו הארה"ב הנידחת והרחוקה אי שם, וכשהיא חוזרת היא מביאה איתה את:
- האיי פוד החדש שלי ו
- את הUGGS שלי!!! (תכלת: איככככססססס!!!! UGGS זה כל כך מכוער! זה עושה לאנשים רגלי ברווז!!)
האיי פוד הנוכחי שלי קצת... איך להגיד? גוסס. הוא מת לא מזמן, ואז החייתי אותו עם כוחות על אדירים (חיבור האיי פוד למתאן לכמה ימים ולילות). אז יצא לי להתענג מכישרונותיו של איי פודי לכמה ימים. אבל עוד מאט, ממש ממש עוד מאט, יבא תחליף חדש ונוצץ:
איי פוד קלסיק 80 ג'יגה!!!! יפיייייי!!! (תכלת: איייייכככככסססס!! איי פוד זה כל כך מכוער! וזה גם מכשיר ממש מטומטם...)
איי פודי המהמם שיהיה לי עוד מאט!!!! איזה פוצ'י!!!!
בעניינים אחרים-
אני ותכלת עצובות מאוד להודיע שאנחנו מאוד מאוד כועסות על פאניק אט דה דיסקו!!!!
אבל למה? למה שתהיה לנו סיבה כלשהי בעולם זה להיות כועסות על האנשים המדהימים האלו עם המוזיקה המדהימה שלהם???
כי הם הוציאו את ה- "!" !!!!!!!!!!!!!!!!!!
מי שלא מכיר את פאניק טוב טוב, לא יבין. אבל כדי שכן תבינו קצת יותר טוב:
הם כבר לא P!ATD (Panic! At The Disco) , הם רק PATD!!!!!!!!! איך הם היו יכולים לעשות דבר כזה????
אז עכשיו אנחנו המסע מלא מאמץ למצוא את ה- "!" העבוד של פאניק!!! נעבוד קשה קשה למצוא אותו! כי בלעדיו- זו פשוט לא אותה להקה!!!!!
אוי איזה פשושים הם!!!!!!!!=]
סיפור סושי!!!!!!!!!!
אוקיי אוקיי אוקיי..... אז ניראה לי זה התחיל לי ולתכלת שכל כמה ימי חמישי אחרי בצפר () אני ותכלת נלך למושבה ונקנה שם (בלי ממש רישות) ומהכסף של ההורים שלי (אאאאאאהההההמממממתכלת!!) סושי!!!!!!!!!!!!!!!!!! ררראאארררר!!! המאכל הכי טעים, ברי, משביע, אמממ ממלא לא ממש אבל לא חשוב.... מה שהוא הכי זה- סקסי!!! תודו..!
אז קיצר- אנחנו קונות את הסושי והולכות לראות סרט מאגניב בחדר המאגניב שלי עם המקרן המאגניב שלי שמקרין סרטים בגודל ענק על הקיר בחדר שלי. מאגניב הא?
אז בפעם האחרונה שעשינו את זה, אז הלכנו למסעדה הפשושית המושבה, קנינו 2 קופסאות סושי, ואז המוכר החביב ביותר מסתכל עליינו ואומר: "אתן יודעות מה? בגלל שאתן כל כך חמודות, כחו עוד קופסא חינם, על הבית!" והוא הכניס לשקית שלנו עוד קופסא של סושי! אני ותכלת היינו כ"כ המומות כאילו מישו כרגע הציע לנו נישואים! אז היה לנו עוד סושי!!
the more sushi- the better!! =]
אז עכשיו, מספיק לחפור.... בא נעבור לקטע שאולי יש אנשים פה ושם שמחכים לו:
המשך הסיפור שלי!!!!!
פרק 4- היר ווי קום! :
באותו ערב, ההורים שלי ארגנו לי מסיבה.
הם ארגנו אותה, אבל לא היו שם בעצמם. איזה חמודים!
כל הדברים בסלון שלנו הוזזו מחוץ לחדר,
והסלון נהיה רחבת ריקודים גדולה.
זו הייתה מסיבה מדהימה! היו אורות
גדולים ומוזיקה מדליקה (השירים של פאניק כמובן!) וכולם רקדו.... למרות שבריקודי
סלואו אני עמדתי בצד. לא היה לי עם מי לרקוד...
המסיבה נמשכה עד מאוחר, ומתישהו, לא היה
ממש ברור מתי, כולם הלכו. חבורה קטנה נשארה לעזור לסדר, ואיכשהו הצלחנו לסדר את
החורבה שהשאירו מהבית.
בסביבות 4:00 בבוקר, נפלתי לתוך מיטתי,
עייפה וקצת שיכורה, ותכלת ישנה על מזרון לידי.
לאט לאט, בלי לזוז ובהנאה, פקחתי את
עיני. קרני אור זהובות האירו את החדר. התגלגלתי אל הגב ופיהקתי. אתמול היה לילה
מהנה כל כך... סובבתי את ראשי כדי להסתכל על תכלת, אבל היא לא הייתה שם. מה, היא
כבר קמה?
זחלתי מחוץ למיטה, ועדיין בפיג'מה יצאתי
מהחדר. תכלת התכתבה על האיי סי שלה במחשב. היא הייתה לגמרי לבושה והשיער שלה היה
אסוף בקוקו גבוה.
"בוקר טוב" מלמלתי.
"הו, שלום גם לך," אמרה תכלת,
מסובבת את פנייה מהמחשב, "ממש נזכרת לקום."
"מה? מזתומרת? למה את ערה כל כך
מוקדם?"
"מוקדם? סוויטי עכשיו כבר יום
רביעי!"
עיני נפערו.
"מה??? אבל... הלכתי לישון ביום
שלישי לפנות בוקר! את אומרת לי שישנתי יותר מיום שלם???"
"יאפ".
"למה לא הערת אותי???"
"סתם, זה היה משעשע לשמוע אותך
מדברת מתוך שינה."
דיי כעסתי, אבל זה היה דווקא דיי מצחיק.
התחלתי לצחוק אבל לא היה לי כוח. טוב, הרי לא אכלתי יותר מיום, אז מנסתם אני ממש
רעבה...
"אני ממש רעבה!"
"מנסתם... בואי למטבח, הכנתי
סושי." אמרה תכלת והובילה אותי למטבח, כשעל פני הבעת הנאה. מאוד אהבתי סושי.
כשאכלנו, אמא שלי נכנסה למטבח עם מכתבים
ביד.
"מה שלומך?" היא שאלה.
"בסדר," חייכתי, "קיבלתי
מכתב?"
"כן."
לקחתי את המכתב והבטתי במעטפה. היה בול
של אמריקה. לא היה כתוב ממי זה.
"נו, תפתחי," אמרה תכלת כשהיא
מסתכלת במבט רעב על המכתב. קרעתי את המעטפה, והתחלתי לקרוא:
"לאיילת קגן,
תתקני אותנו אם אנו טועים, אבל כנראה ששלשום את הופעת הופעה שבה שרת 2
שירים שלנו ("שירים שלנו???" אמרה תכלת). את בטח תוהה לעצמך איך אנחנו
יודעים את זה- אבל אם לא שמת לב, את הופעת בטלוויזיה הכל רחבי העולם! גם באינטרנט
את מופיעה! אז בקיצור, איכשהו ומתישהו ראינו את ההופעה שלך... ואנחנו חושבים שאת
כשונית מאוד! את שרת את השירים שלנו בצורה יפה ומהנה, וזה ברור כבר שאת מעריצה
גדולה שלנו ("שלנו??????" אני ותכלת אמרנו ביחד) ואנחנו אוהבים מעריצות!
אבל זה לא העניין. אנחנו חשבנו על זה
לכמה זמן, ועלה לנו הרעיון שאת תוכלי להוסיף להופעות שלנו הרבה. אז האמת היא שכל
המכתב הזה הוא סה"כ בקשה: אנו מבקשים ממך שתופיעי איתנו בסיבוב ההופעות הקרוב
שלנו ותשירי איתנו. מה תשירי וכל שאר הסיבוכים כבר נספר לך שתהיי פה. יש בתוך
המעטפה כרטיסים ללאס ויגאס בתאריכים 12.7, שבשדה תעופה יהיה משהו שיאסוף אותך
וייקח אותך לסוויטה שלנו. כדי לאשר את בקשתנו מספרי הטלפון של כל אחד מאיתנו
כתובים בסוף העמוד. אבל אם לא תופיעי עד ה-14 בביתנו, נדע שלא תבואי. מקווים
שתסכימי!
על החתום,
פאניק אט דה דיסקו,
ברנדון יורי, ריאן רוס, ספנסר סמית'
וג'ון וואקר"
הייתה דממה ארוכה. מאוד ארוכה. אני
ותכלת ישבנו שם עם הפה שלה פעור לרווחה ואני לבנה ועיני ענקיות.
ואז תכלת שברה את הדממה עם: "OH MY FUCKING G-"....
אבל כנראה התעלפתי או היה לי בלקאווט או
משהו כזה, כי פתאום מצאתי את עצמי שוכבת על הספה עם סמרטוט על המצח שלי. תכלת ישבה
בקצה הספה, והיא הייתה חיוורת מאוד.
"תכלת..." מלמלתי. היא הסתכלת
עליי לאט.
"תכלת" אמרתי שוב והרמתי את
עצמי למצב ישיבה. "וואי, לא תאמיני איזה חלום חלמתי! חלמתי שפאניק שלחו לי
מכתב!"
תכלת פערה את פיה בתדהמה.
"פאניק! אט דה דיסקו?! איזה
מגניב!" אמרה תכלת, "ומה היה כתוב שם?"
"היה כתוב ש... שהם ראו את ההופעה
שלי- כאילו, הרסיטל- והם רצו שאני יטוס ללאס וויגאס ויופיע איתם בטור!!!"
המשכתי בהתלהבות.
"מה את אומרת?" אמרה
תכלת,"האם במקרה המכתב הזה הוא אותו מכתב שהיה לך בחלום?" והיא דחסה מול
הפנים שלי את המכתב האמיתי. לא האמנתי!! זה לא היה חלום, זה אמיתי, הם רוצים שאני
יופיע איתם!!!
"O-M-G!!!!" צרחתי.
"היי זה מה שאני אמרתי!"
התלוננה תכלת. היא הסתכלה במכתב שוב ואז עליי. "אז... את הולכת?"
"איזו מין שאלה?? בטח שאני
הולכת!!! אהההה!!" וקמתי מהספה והתחלתי לרקוד בסלון ולצרוח איזה שיר של פאניק
שהיה קשה לזהות. אבל תכלת לא שמחה. היא פשוט ישבה שם ובהתה בשום דבר. כששמתי לב
סוף סוף, ידעתי שמשהו לא בסדר. התיישבתי לידה.
"מה קרה תכלת?"
היא נאנחה."זה פשוט ש... אני לא
רוצה להעליב או משהו.... פשוט- את הולכת להיות עם פאניק ו... חשבתי זה יקרה גם לי
ו-"
"אוי תכלת!!" כמעט
צחקתי,"מה את מטומטמת?? את באה איתי כמובן!!"
הברק חזר לעיניה ואור של תקווה האיר את
פנייה.
"אבל... איך? יש רק כרטיס
אחד!"
"נופ! כאן את טועה!!" והוצאתי
מהמעטפה 2 כרטיסים ללאס וויגאס. "חשבת לרגע אחד שאני לא יביא אותך איתי? את
הרי זאתי שהתחילה את כל זה!"
"היי! ואם אני לא הייתי מתחילה את
זה? את לא היית מזמינה אותי לבוא?"
"אממממ.... אם זה לא היה בזכותך?
לא ניראה לי-" ואז תכלת זינקה עליי ושתינו התגלגלנו בפראות על הרצפה, עד שבסוף
שתינו נשכבנו, מתפוצצת מצחוק.
"כמובן שהייתי מזמינה אותך יא
תוזה!" אמרתי.
"אני יודעת שאת כן!" צחקה תכלת,
"כי אני כל כך מגניבה!" ושוב התפקענו מצחוק.
"מה קרה?"
זו הייתה אמא שלי שבאותו רגע נכנסה
לסלון.
"אמא!" אמרתי ורצתי
אלייה,"תראי! תראי תראי תראי!"
"מה, מה זה?" אמרה אמא. דחסתי
לה את המכתב לפרצוף.
"תקראי!!" צהלתי.
"תקראי!!" צווחה תכלת מאחורי.
"היי, אני אמרתי את זה!"
הסתובבתי אליה במבט מאשים.
ל-2 דקות של שקט אני ותכלת עמדנו שם,
מתנשפות קצת, וצפינו באמא שלי קוראת את המכתב. כשהיא סיימה, היא הסתכלה על
הכרטיסים, ואז עליי עם המבט החודר שלה.
"איילת," היא אמרה
לבסוף,"אני לא בטוחה שאת יכולה ללכת."
אווווווווו איזה מטח!!! תגיבו קצת ואז תדעו מה יקרה!!!
33333333333333333>>>>>>>>>>>>>