אני אמא

בשבוע שעבר קיבלתי מייל ובוא הודעה.

יש שעת סיפור במתנ"ס,

הסיפור שיסופר הוא תירס חם, סיפור שאוּרי מכיר ואוהב.

החלטתנו לקחת אותו.

כבר מיום ראשון ספרתי לו שביום שלישי נלך למתנ"ס ונשמע סיפור תירס חם.

אוריקי היה נרגש לקראת האירוע.

לקחתי את אוּרי מהמטפלת, ונסענו לשמוע סיפור תירס חם.

בדרך (היה פקק איום ונורא איזו תאונה שחסמה את כל הדרך) סיפרתי לו שיהיו הרבה ילדים.

ושאנחנו נשב ביחד ונשמע את הסיפור, שאולי לא יהיה בדיוק כמו בספר (שלא תהיה אכזבה גדול מידי..)

הגענו קנינו כרטיס ועלינו למעלה...

באיחור אלגנטי של 15 דקות החל הסיפור.

ישבנו בשורה ראשונה על מזרן אוּרי עליי ואני בישיבה מזרחית..

הוא היהמרותק רוב הזמן מקשיב ומתעניין.

אוּריקי עדיין לא כל כך הבין את העיניין של שיתוף פעולה.

לא כל כך ידע למחוא כפיים בקצב המתאים, (כאן באה אמא לעזרה..)

אבל ראיתי שהילד מרותק... כמעט שעה ישב אוריון שלנו והקשיב.

בסוף הסיפור אמרתי למספרת תודה,  אוּרי גם ניגש אליה ונתן לה חיבוק ואמר לה תודה.

היא התלהבה ממנו ושאלה לגילו (שנתיים וחדש...)

סיפרתי לה שזו לו הפעם הראשונה בשעת סיפור.

היא אמרה שהוא מדהים (נו, טוב, אני כמובן הסכמתי לכל מילה..) ושרואים שהוא מכיר את הסיפור.

אחר כך קיבלו כל הילדים .... תירס חם.. ואורי כל כך שמח.

ישבנו על הדשא אוּריון אכל והחל לשחק עם כל מיני ילדים אחרים שהיו שם.

משם נסענו לסבא וסבתא. ואורי כמובן סיפר להם את החוויות שלו.

עכשיו אני מחכה לשעת סיפור נוספת.

(הנאה ענקית ב.... 10 ש"ח)