לאחרונה אוּרי כל הזמן מבקש שנוציא אותי מכסא הרכב בזמן נסיעה.
לא כל כך עוזר שאנחנו אומרים לו שאסור.
(מה פתאום אסור?? מי בכלל מכיר את המושג הזה??)
אמרתי לאוּרי שנשאל שוטר אם מותר לרדת מכסא הרכב, כי שוטר הוא האחראי על הכביש....
והוא מחליט אם מותר או אסור.
היום הלכנו לגן הפעמון לשחק במתקנים שם,
לשמחתי ראיתי שוטר....
ונגשתי אליו עם אורי.
בנימוס בקשתי עזרה,
ואמרתי לשוטר:
"שוטר, האם מותר לאוּרי לרדת מהכיסא כשאבא ואמא נוהגים?"
השוטר שנראה קצת המום מהשאלה ...
שיתף פעולה ואמר לאוּריקי,
"לא חמוד אסור, זה מאד מסוכן לרדת מהכיסא, כשאבא או אמא נוהגים, כולם צריכים להיות חגורים..."
אמרתי לשוטר תודה והלכנו לנו לשחק.
בדרך חזרה אוּרי שוב בש לרדת מהכיסא, אז אמרתי לו..
"זוכר מה אמר השוטר אסור לרדת מהכיסא...."
כאן נגמר הויכוח...
תחי משטרת ישראל!!!
אתמול שיחקתי עם אוּריקי בפטריות...
גמרנו לשחק ובקשתי מאוּרי לאסוף את הפטריות ואז נכין פנקיק.(אורי מאד אוהב להכין איתי פנקיק)
הילד החל לאסוף את הפטריות, אחרי כמה דקות הוא החליט שאין לו כוח...
אמרתי לו, לא תאסוף, אז לא נכין פנקיק...
אוּר התחיל לבכות בכי הסטרי.
לקחתי אותו וחבקתי אותו אמרתי לו:
"אמא אוהבת אותך מאד, אבל צריך לאסוף את הפטריות, אם לא תאסוף לא נכין פנקיק"
ככה המשכנו, והוא עקשן, ואני לא פחות עקשנית...
פנקיק לא הכינו.
ואני אספתי את הפטריות ואמרתי לאוּריקי,
"אספתי את הפטריות, ואני לוקחת ושמה אותן בארון גבוהה גבוהה, כי אתה סרבת (לא רצית) לאסוף אותן."
הלב כאב לי לראות אותו כל כך בוכה.
אבל אין ברירה.
הילד חייב גבולות.......
הפעם אני הייתי השוטר שומר החוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי