אני אמא

מיום שישי לאוּרי היה חום...

שבת עדין הוא קדח.

ביום א' הוא היה בבית עם אבא,

כבר לא היה חום ואפילו הרופא אמר שאפשר לקחת אותו למטפלת.

בזמן הבדיקה אצל הרופא (שהיה רופא ממלא מקום לרופאה הקבועה שלנו),

אוּריקי שלנו מאד בכה.

לקראת סוף הבדיקה בעיניים מלאות דמעות הוא שאל את הרופא..

"יש לך בלון??" אוּריקי רגיל לקבל מהרופאה הקבועה שלנו בלון בסוף הבדיקה.

הרופא היה חמוד וחיפש לו בלון...

ואמר כנראה שהילד מרגיש בסדר אם מה שמטריד אותו זה הבלון. 

ביום ב' הוא אכן הלך למשפחתון והמטפלת שלו אמרה שזה לא אוּרי.

לא שיחק לא אכל לא רץ...

חשבנו שהוא עוד קצת עייף....

היום היא התקשרה אלי לעבודה בערך ב-10:00 להגיד שהוא ששוב עם חום.

אבא גם הוא היה עם חום, אז שלחתי אותו לקחת את האושר שלנו הביתה.

ואני??

גם אני עם חום ומשתעלת נורא נורא....

אבא ואוּרי היו אצל הרופאה (הקבועה שלנו שחזרה...)

והיא אמרה שזו התקררות.

אבל,

צריך להיות בבידוד...

ואסור להיות בקרבת בני אדם 24 שעות אחרי שאין כבר חום....

עכשיו לפני איזו שעה היה לו 39.8 מעלות חום, הילד שכב על הספה ונרדם,

כל שניה, ומתעורר ושוב נרדם - מפחיד.

טוב שיש דורה ב V.O.D כבר ראינו את כל הפרקים זה כל מה שהוא מוכן לעשות...

בקיצור פתחנו סניף של הבידוד,

מצד אחד טוב שאנחנו כולנו יחד, ככה אנחנו מתבודדים בצוותא.

ומצד שני,

זה קשה.

הכילים כבר הגיעו לחדרה...

אין אוכל - ואין לי כוח להכין.

תיקון מאוחר-(על-פי בקשתו של אבא שלי) אין אוכל מוכן

ואפילו אין לנו כבר משכך כאבים לאוּרי.

עוד מעט האדוויל יפעל,

אתלבש ואלך לסופרפארם..

רק בריאות!