השבוע ראיתי באתר של בית שמואל שיש בשבת פעילות נחמדה לכבוד חנוכה לילדים.
שמחתי, וחשבתי שיהיה נחמד לקחת את אוּריקי.
קמנו התארגנו ואמרנו לאורי שאנחנו הולכים לפעילות לחנוכה,
בהתחלה הילד שמח, וגילה רצון ועיניין.
כמובן שאנחנו שמחנו יחד איתו.
התחלנו לנסוע ובאמצע הדרך אוּרי אומר:
"לא רוצה פעילות רוצה הביתה..."
והחל לבכות בכי קורע לב.
כבר נוכחתי לדעת הרבה פעמים כשמצעים לו משהו חדש הוא מגיב ככה,
מפחיד אותו דברים חדשים...
לא יודעת, זה אופיני לילדים??
זה בסדר???
אולי צריך לטפל איכשהו?
אולי זה עובר לבד??
לא יודעת!!
התאכזבתי, מעט, ואמרתי לאוצר,
טוב נלך למקום אחר...
הצענו כל מיני דברים,
ומה שמצא חן בעיני האוצר היה.
גן הפעמון והמגלשות....
אז לשם נסענו.
כי הרי בסך הכל אנחנו רוצים שיהיה לו כייף.
היתה שם שלכת מדהימה ואוּריקי מאד נהנה לשחק בעלי השלכת.
הוא החליק במגלשות ורץ מסביב...
אוּריקי אסף, מקלות ועלי שלכת ואבנים...
שאלתי אותו,
"אוּרי הגעת כבר לגיל שאוספים הכל..."
אוּרי ענה לי...
"כן אמא אני גדול..."
הלכתי גם לתיאטרון הקרון גיליתי שיש כל מיני הצגות שמתאימות לאוּרי בחנוכה,
אז אולי נלך לשם....
אני רק צריכה לאניחושבת לעשות לו הכנה טובה לפני...
אז אמנם פעילות לחנוכה לא עשינו,
אבל דרכנו על עלי שלכת וראינו שלכת יפיפה ...
לסיכום ...
אוּרי דרך על... קקי של .. מי יודע מה..
ואמא נאלצה לנקות,
חוויה קשה במיוחד.
עכשיו הנעלים של אוּרי רטובות, על עדן החלון.
שבוע נהדר שיהיה!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי