אני אמא

אוף.. כתבתי כבר את הפוסט הזה והוא נמחק...

ביום שיש הדלקנו נר ראשון של חנוכה עם בני משפחתי כאן אצלנו בבית.

באותה הזדמנות חגגנו לאחיי ולי יומהולדת (באיחור אלגנטי של שבועיים בגלל מחלות.)

אוּרי מאד התרגש שכולם יבואו אלינו, הכנו אותו כבר כמה ימים מראש.

וביום שישי השכבתי אותו לנוח בצהרים אבל מרוב התרגשות וצפיה קשה היה לו להרדם,

בסופו של ענין אחרי שאמרתי לו שאני אתקשר לסבא וסבתא ואגיד להם לא לבוא כי אוּריקי מאד עייף,

הבנאדם נרדם...

הבית שלנו הוא בית קטן...

והגעו לכאן לקופסא הקטנה שלנו 17 איש, מה שדי הבהיל את אוּרי.

הרבה אנשים והוא כל כך חיכה והתרגש,

והתוצאה...

" אבא בידיימי..." ובכי רציני.

אבא לקח את אוּרי לחדר נתן לו קופיף ומוצץ, הדליק טלווזיה על דורה (שתחיה דורה ברגעי משבר...)

ולאט לאט הילד נרגע.

בקשתי מכל משפחה להביא חנוכיה. אוּריקי בחר את הצבעים של הנרות בכל חנוכיה....

הוא לא הסכים לצאת מהחדר בזמן הדלקת הנרות...

וגם לא כשאבא עשה קידוש (אבל לשתות את היין הוא כמובן הסכים..)

אבל כששאלתי אותו עם הוא רוצה לתת מתנות לילדים הוא מייד הסכים...

הכנו אוּרי ואני מתנות לילדים הקטנים,

משחק זיכרון של חנוכה.

וספר "קופיף על המרבד" שאוּרי ואני כתבנו, בעיקבות "לבד על המרבד".

אוריקי מאד אוהב את הספר הזה.

טנחנו עשינו אותו בבית עם בובות הפרווה של אוּרי, צלמתי כל שלב.

אורי סיפר את הסיפור, כתבתיא ותו, ואחר כך הקלדתי, הדפסתי ניילנו וכרכתי...

ונתנו אותו מתנה לילדים הקטנים. שגילו התלהבות רבה ובקשו שוב ושוב לשמוע את הסיפור עם התמונות של אוּרי.

לגדולים קניתי ספרים בצומת ספרים, אחלה מבצע זה "אבא במאה"...

(אבל פספסתי כל ספר שבחרתי להם הם כבר קראו... לא נורא שיחליפו...)

כמובן שהיתה כמות אוכל שלא תבייש אף מסעדה ...

אמא שלי הכינה סופגניות קטנות...(ככה מותר לאכול והסוכר לא קופץ נורא נורא..)

אוּרי אהב את הפיצה שאני הכנתי ואת רוטב הפסטה של סבתא..

וכמובן את הסופגניות.

בשלב זה הוא כבר שיחק בסביבונים עם הילדים ונהנה עם כולם יחד.

היה לי קצת עצוב כשהוא נלחץ כל כך, ברור לי זה עיניין של הרגל, פתאום המון רב כבש לו את הבית,

בכל מקום היו אנשים, שאמנם את כולם הוא מכיר אבל, בארמון הקטן שלנו זה היה ... קצת הרבה.

ברור לי שהוא התרגל, הרי בסופו של עיניין הוא נהנה...

כששאלתי אותו למחרת למה הוא בכה הוא אמר לי...

"האחים שלנו זה הרבה אנשים , אני לא אוהב..."

אמרתי לו שאני מבינה שהיו המון אנשים וזה קצת רגש והבהיל אותו.

ואוּריקי אישר....

נר שני היינו בבית.. רק אבא אמא ואוּרי ואוּרי כמובן היה משוחרר ושמח...

נר שלישי הדלקנו שוב בבי ת הפעם במשפחה של אבא באה, הם פחות אנשים,

אז לאוּרי היה קל יותר (ואולי הוא התרגל.....)

שוב היה המון אוכל,

שוב סבתא הכינה סופגניות..(אלה היו סופגניות גבינה..)

וחגגנו לאחיין של אבא יומהולדת,

ובאותה הזדמנות הכינו גם לי עוגה, ועשו אותי צעירה בשנה...

ואתמול, נר רביעי, שוב הדלקנו לבד נרות ואורי שאל אותי,

"אמא  אין היום אורחים?"

אמרתי לו שלא היום אנחנו לבד נדליק ונשיר ונרקוד...

אוריקי ענה לי " יש!!! רק אמא ואבא..."

היום נלך להורי...

ומחר???

מי יודע!!!

חנוכה שמח!