אני אמא

קמתי עם כאב ראש מאד חזק, מגרנה כזו מעצבנת.

(לאחרונה אני הרבה פעמים קמה בבקר עם כאב ראש.. מרגיז)

אכלתי ארוחת בקר, ובקשתי אדוויל.

אוּריקי מיד שאל אם אני מרגישה טוב.

אז אמרתי לו שכואב לי הראש.

הוא בתגובה החל לנגן באורגן שלו...

בקשתי שקט פעם אחת.

בקשתי שקט עוד פעם.. וכלום לא עזר.

אבא לקח את האורגן וניסה לתת לו משהו אחר... גם זה לא הלך.

חזרתי למיטה בתקווה שהאדוויל וחושך יעשו את העבודה.

אורי בא והחל להדליק את האור ע"י המיטה שלי.

ושוב ושוב...

ואז...

הבנתי...

לקחתי אותו אליי ושאלתי אותו אם מבהיל אותו שאמא לא מרגישה טוב.

אז הוא אמר לי כן, אני מפחד...

הבנתי שהוא פשוט לא ידע איך להביע את הפחד /דאגה שלו...

אז אמרתי לאוּריקי שלי,

" אני מבינה שאתה דואג ושזה מבהיל כשאמא לא מרגישה טוב.

אבל...

אם תביא את ערכת הרופא שלך ותבדוק אותי,

תתן לי תרופה ונשיקות ריפוי,

ואחר כך אני אשן קצת אני בטוח ארגיש יותר טוב..."

הילד היה מבסוט מהרעיון...

הנה הוא יכול לעזור לי,

מיד הגיע ערכת הרופא

 אוּרי מדד לי חום (היה לי שש שבע שמונה...) בדק לחץ דם, בדק עם הסטטוסקופ,

והכי חשוב נתן לי נשיקות ריפוי

והכריז:

"אני רופא מצויין אני אגיד לדוקטור איוב שאני רופא מצויין"

ואז אמרתי לבuנבון שלנו,

נכון אתה באמת רופא מצויין.

עכשיו אני צריכה לישון קצת ואז אני בטוח אהיה בריאה.

נגמר הרעש בבית והצלחתי להרדם.

לא הבנתי עד כמה מלחיץ את האוצר שלנו זה שאנחנו לא מרגישם טוב,

עד  כמה הוא מרגיש חסר אונים

עד כמה הוא רוצה לעזור ולא כל כך יודע איך.

עד כמה הוא עדיין למרות היותו מאד ורבלי,

הוא עדיין לא יודע לומר את מה שהוא מרגיש.

עכשיו הראש שלי כבר הרבה פחות כואב...(אפילו הצלחתי לכתוב מבחן.) 

אוּרי ואבא במגרש משחקים,

אוּרי כבר יודע לטפס על הסולם במגלשה ולא מפחד מהמגלשה הגדולה והמסולסלת.

שבת טובה!