אני אמא

לאחרונה אוּריקי מסרב לאכול.

רוצה רק:

צ'יפס,

סופגניות,

ארנבונים,

לחם עם קטשופ (לא ברור לי איך הוא מכניס את זה לפה בכלל),

לא ירקות לא עוף, לא בשר... ששלא נדבר על דגים..

לפני מספר ימים הוא ישב איתנו לאכול,

כל דבר הוא זרק,

(משגע אותנו העיניין הזה שאורי זורק על הריצפה כל דבר שלא בא לו לאכול.)

הבנתי שלהלחם בו זה לא יעזור.

הוא הרי מספיק חכם כדי לדעת שהנה הרווחתי לי עוד קלף...

עוד דרך להשיג מה שאני רוצה...

מה גם שאני מאד לא רוצה שאוכל יהפוך לכלי שליטה.

החלטתי לנהל איתו שיחה.

אמא: " אוּריקי כמו מי אתה רוצה להיות גדול"

אוּרי: " כמו סבא ארוני" (אבא שלי...)

אמא: " אההה, אתה יודעת סבא ארוני כל כך גדל כי הוא אכל את כל הדברים החשובים..."

אוּרי: "מה סבא אכל?"

אמא: "חלבונים ופחממות ויטמינים ומינרלים"

אוּרי: " גם אני רוצה כמו סבא"

אמא: " אוקיי, חלבונים יש בעוף, ופחממות זה בפתיתים, בירקות יש ויטמינים ומינרלים, ויטמינים יש גם בפירות."

אוּרי: " אבל אמא פירות זה קינוח..."

אמא: "נכון טהורי, קודם אוכלים אוכל עם כל החומרים החשובים ואחר כך קינוח בריא.."

והילד אכל....

הוא הרי רוצה להיות גדול כמו סבא.....

כמה טוב שאפשר לדבר בהגיון לילד.

גם את  לאה עדכתי בשאיפותיו של הילד.. ועכשיו גם היא מתשמשת בטקטיקה....

מי שמכיר את הבלוג הזה מתחילתו אולי זוכר שאוּרי בכלל סירב לאכול פירות, אני עוד זוכרת את אחת התגובות שאמרה לי,

אל תדאגי הוא עוד יאכל ויואהב פירות...(לצערי אני לא מצליחה למצוא את הפוסט כדי לקשר... אמשיך לחפש וכשאמצא אקשר.)