אני אמא

בימי שישי כשאורי נמצא עם אבא בבית הם הולכים יחד לקנות לאמא פרחים.

זה התחיל מהתערבות שלי עם אבא על איזו שטות ונהיה הרגל... מבורך מאד.

בחמישי אבא הלך לרופא שניים ואוּרי ואני בילנו בכייף בקניון.

היה ג'ימבורי כזה נחמד, אוּיקי קפף והשתולל וכל כל נהנה.

אחרי שהוא התעייף טיילנו לנו בקניון ועמד שם איש שמכר פרחים.

אוּריאמר לי " אבא לא פה בואי נקנה לו פרחים...."

מייד הסכמתי וקנינו לאבא זר כלניות צבעוניות.

כשאבא בא לפגוש אותנו הוא לקח את זר הפרחים מהעגלה שלו ורץ אליו,

נזכרתי בתמונות האלה מכל מיני סרטים אמריקיים רומנטיים....

אורי נתן לאבא את הפרחים וזכה לחיבוק גדול ונשיקה.

אתמול אבא ואוּרי באו לקחת אותי מהעבודה,

אבא רצה לתת לאוּרי יד במדרגות,

אורי אמר לו "אבא אני כבר גדול אני יכול לבד"

בגרם המדרגות הבא..

הוא אמר "אתה רואה שאני גדול...."

גדל לי הילד במהירות . 

לקחנו אותו אחרי העבודה שלי להסתפר,

הוא עמר על הכיסא של הספר...

בכה.

ובכל רגע סיפר לספר כל מיני דברים...

"קנו לי נעלים חדשות."

"אמא ואני הכננו עוגיות טעימות"

"אני אוהב את לאה.."

זה היה מצחיק כי שניה אחת הוא בוכה בבכי רציני,

 ושניה אחרת ללא כל זכר לבכי הוא מספר את הקורות אותו,

ומייד חוזר שוב לבכות.

אכלנו לנו בבית קפה,

אנחנו ישבנו ואוּרי טרח לומר למלצרית

"אני לא רעב, אכלתי ארנבונים אנחנו..."

פתאום  שלומית, המטפלת הראשונה של אוּריקי ובעלה הגיעו לבית הקפה..

הוא זוכר אותה ומדבר עליה לא מעט.

אחריי ששוחחנו קצת הם נכנסו לבית הקפה וישבו להם בפינה שלהם.

אוּרי אמר לנו,

"אני אוהב את שלומית שלי, אני הולך לה..."

והלך,

היא ובעלה קיבלו אותו באהבה רבה.

הוא ישב איתם אכל איתם לחם עם חמאה וגבינה...

סיפר להם סיפורים, על המטפלת שלו, ברך איתם המוציא, שר להן שירי שבת.

בשלב מסויים הוא רצה להיות איתנו ואיתם...

אז הוא רץ מכאן לשם. ומשם לכאן.

חששתי שהוא מפריע להם, אבל הם אמרו לי...

השבת אנחנו לבד הילדים כל אחד בעיניו,

לא אורי בכלל לא מפריע.

העיקר שהילד נהנה, אכל (ולא סתם לחם אלה היה בו גם חמאה, גבינה, חביתה....)

שיעשע אותם...

ולסיום אני מצרפת תמונה,

אוּרי מכין עוגיות עם אמא,

בזמן הכנת העוגיות טען הילד ...

"אני טבח נפלא..."

כמה טוב שיש לו בטחון עצמי!!

שרק ימשיך ככה.

שבת אביבית באמצע ינואר