אני אמא

המון זמן לא כתבתי, ולא שאין מה,

דווקא יש.

אני לא מצליחה לחבר את עצמי לכתיבה, וזה סימן לא טוב....

עכשיו אני ממש מכריחה את עצמי לכתוב.

אז מה היה לנו??

בקרנו בעוד גן,

ובסופו של דבר החלטתנו על הגן הראשון,

אני כל כך מקווה שהחלטנו נכון.

אני מלאת חששות ופחדים.

היינו בטיול שבת בגבעות הדרומית של מודעין,

אוּריקי שלנו הלך 3 ק"מ בשטח, הריח פרחים.

נהנה משקדיות, שר לכל שקדיה יומהולת שמח והשקדיה פורחת.

אוריקי היה כל כך גדול ועצמאי.

כל כך הייתי גאה בו,

בסופו של טיול אורי אמר לי,

"אמא אני אוהב את הפרחים האלה."

שאלתי את המתוק שלי מאיפה יש לו טוסיק כל כך חמוד,

הוא ענה לי...

מהאינטרט...

נו, טוף על שאלות טיפשיות מקבלים תשובות טיפשיות.

בימי שיש כשמברכים על החלה שאצלנו זה בדרך כלל לחמניה ...

אורי אומר שצריך לומר המוציא לחמניה ולא המוציא לחם.

וזה אחרי שהוא דורש שגם אני אחבוש כיפה כמו אבא וכמהו.

היינו בטיפת חלב, והילד שוקל 13.200 ק"ג וגובהה 89 ס"מ,

גדל לנו הילד.

האחות אמרה שיש לו טונוס שרירים נמוך בידים וצריך לתרגל איתו,

אני כבר מיד חשבתי על ריפוי בעיסוק,

אבל אמרו לי שזה מוקדם מידי,

נחכה עוד קצת ונראה.

אני מקווה שזה יסתדר מעצמו ועם תרגול שלנו בבית,

(הרבה פלסטלינה, ציור בצבעים גזירה במספרים מותאמים...)

ואם לא...

ריפוי בעיסוק.

זהו.

נקווה לימים טובים.