אני אמא

בביתי ספר היסודיים ישנה תוכנית שנקראת מפתח הל"ב. (חינוך לחיים בחברה)

בכל חדש וחדש נלמד איזה ערך חברתי על כל פניו.

אחד הערכים שאני אישית הכי אוהבת הוא ערך הנתינה.

בתוכנית הוא נילמד בחדש אדר...

אצלי הוא מיוסם בכל פעם שאני יכולה.

כשאוּריקי שלנו נולד קיבלנו המון המון דברים בשבילו,

מיטה,

אמבטיה,

בגדים,

משחקים,

עגלה,

מנשא,

מגן לראש,

ועוד ועוד ועוד.

עם הזמן אוּריקי גדל,

אוּרי ממשיך לקבל,

ואנחנו ממשיכים  לקנות

ומקום בבית, להכל - אין.

יש דברים שחוזרים למי שנתן לנו אותם,

לילד הבא שלהם,

ויש דברים,

כאלה שהיו של האחינים שלי,

שאחיי לא רוצים יותר,

וכאלה שאנחנו קנינו.

שאותם אני הבטחתי לעצמי לא למכור,

אלא לתת,

למישהו שזקוק לזה.

אני מפרסמת באתר אגורה,

ובדרך כלל כבר באותו יום, מקסימום יום אחרי כן

אדם נחמד בא ולוקח את מה שהוא צריך.

בדרך כלל אם אני גם מוסיפה איזה משחק או משהו אחר...

השבוע נתתי את אמבטית התינוק של אוּריקי.

האמבטיה היתה של בנו הגדול של אבא,

והייתה אצל סבא וסבתא וחיכתה שאוּרי שלנו יוולד ויזדקק לזה.

באה אישה נחמדה,

שנולדה לה נכדה ראשונה,

כל כך שמחתי לתת לה את האמבטיה,

באותה הזדמנות נתתי לה גם את אחת האוניבסטאות

שאוּריקי קיבל כשנולד,

(הוא קיבל 4, ולא הצלחנו להחליף את הכל.)

ההרגשה לתת למישהו,

היתה כל כך טובה.

הרגשתי כל כך נעים,

כל כך טוב.

שמישהו ישתמש במשהו שהיה של אוּריקי שלי,

שמישהו יהנה מזה,

שעוד ילד יגדל בזה.

ככה אני מרוויחה כפול,

גם מתפנה לי מקום בבית...

גם אני שמחה לתת,

וגם אני יודעת שזה לא נזרק סתם לזבל....

השבוע אמרתי לאמא שלי,

כמה כייף לי לתת,

והלוואי שכל חיי אוכל רק לתת.

אני מאמינה שכשאורי רואה את זה הלכה למעשה בבית,

הוא יבין את ערך חודש אדר...

יבין וגם יעשה בבוא היום.

אני כרגע בבית עם סינוסיטיס כואב.

מרגישה הכי מסכנה שבעולם...

עם כמיות החול שיש לי בבית,

אני יכולה להרגיש כמו בחוף הים..

(רק אין מים מלוחים סביבי)

אין לי כוח להעביר סחבה ..

אז אמשיך לנשום אבק.....

(גיסי אומר שפולניות זה אופי לא מוצא...)

יום טוב!