אני אמא

זוכרים את סיפור הבמבה ואורי מפורים??

גם אוריקי זוכר...

אתמול בארוחת בקר לאה המטפלת של אורי הכינה להם ביצים, חביתות.

האדון הנכבד, שלא כל כך התחשק לו חביתה

אמר ללאה...

"את זוכרת שאכלתי במבה והיה לי שורף בעיניים?"

"כן" ענתה לאה

"אז אם אני אוכל חביתה יקרה לי שוב ככה." אמר הגאון שלנו.

לא תארתי לעצמי שהוא כזה מתוחכם,

לא תארתי לעצמי שילד שעוד לא בן שלש יכול לעשות כאלה קישורים.

כשלאה סיפרה לי הייתי בשוק,

הרי די ברור לי שמה שהוא רצה זה פשוט לא לאכול את החביתה,

ברור לי שהוא עדיין לא יודע מה זה שקר,

הרי אמרנו לו שיותר לא ניתן לו במבה כי זה לא טוב לו,

והוא בטח חשב שככה "ינצל" מאכילת החביתה.

אבל בכל זאת איך מגיבים?

ובכל זאת חשבתי שצריך להגיב בדרך כלשהי.

דברתי עם אמא שלי,

היא יעצה לי לומר לו משהו כמו שזה עלול להבהיל את לאה,

כי לאה  לא רוצה שהוא לא ירגיש טוב.

היא לא רוצה שיהיה לו לא נעים,

ושאם הוא לא רוצה לאכול משהו הוא פשוט צריך לומר,

לא רוצה,

או אני לא רעב,

או אני רוצה משהו אחר....

כך אמנם עשיתי.

נראה מה יהיה הלאה.

יום טוב!