אני אמא

אנחנו לפני התארגנות ליציאה ליל הסדר,

השנה זה אצל אחותי. אי שם ע"י מודיעין.

מאד  רציתי שאוריקי שלנו ישן שנתצהרים לפני שנצא,

ככה גם לנו וגם לו יהיה קל יותר.

האמת הוא היה במיטה,

ושיחק.

ושיחק.

ושיחק.

אבל להרדם לא נרדם...

כשאני באתי אליו הוא כבר החליט שזהו לו והוא קם.

אמרתי לו שאני מאד עצובה כי הוא לא נרדם,

שאני חושבת שהוא יהיה עייף בליל הסדר לא יהיה לו כוח

לשחק עם הילדים האחרים.

הוא בתגובה אמר לי...

"אני ילד רע

אולי אני אלך לבית אחר"

ברגע הראשון לא הבנתי מה שהוא אמר ובקשתי שיחזור.

והוא שוב אמר את אותו הדבר,

אני ילד רע מתנהג לא יפה, אני צריך ללכת לבית אחר"

דברים אלה שהוא אמר עשו לי רע בלב.

קראתי לו אלי ואמרתי לו,

שתמיד תמיד אנחנו אמא ואבא שלו וזה הבית שלו.

גם אם הוא מתנהג לא יפה, וגם אם הוא שובב, וגם אם הוא נפלא ומתוק,

אנחנו אוהבים אותו תמיד.

ולעולם לעולם לא נרצה שילך לבית אחר.

לא יודעת מהאיפה בא לו הרעיון.

לא יודעת אם הוא הבין מה שאמרתילו,

מה שברור לי שזה הסתובב לו בחשבה.

ושאנחנו חייבים לחזור על כך שאנחנו תמיד נואהב אותו,

לא משנה מה הוא יעשה. 

חג שמח!