אתמול היינו עם אוּריקי אצל לימור יקרתנו.
נסענו עד אי שם.. ונהננו מכל רגע.
בדרך על כביש שש אוּרי החליט לעשות יומהולדת למספרים שעל השלטים...
אז כל הדרך שמענו ממנו שירי יומהולדת,
לפעמים לשבע, לפעמים לשתיים...
מהקטע הזה הבנתי שהוא מכיר מספרים דו ספרתיים הוא חגג ל-15 יומהולדת,
ידעתי שאת כל הספרות אפס עד תשע הוא מכיר, עכשיו גיליתי שהוא מכיר גם את
המספרים עד עשרים...
אצל לימור הוא השקה את הגינה בצינור, בשבילו זו היתה חוויה לשמה, שיחק עם החתולים והכלבה..
החולצה שלו הציקה לו אז הלכנו לחפש לו חולצה לא מציקה,
הבנאדם החליט שהוא רוצה חולצה שחורה וכלום לא עזר לנו, בדרך כלל אני לא אוהבת להלביש לו שחור,
אבל אני חייבת לציין שהחולצה שהוא בחר מאד התאימה לו...
באותה הזדמנות קנינו כילים לחול.
ואז הלכנו לאכול ע"י הים,
בשנה שעברה אוריקי מאד פחד מהים,
הוא סירב לרדת לחול סירב להתקרב...
השנה, היה אחרת הוא אכל איתנו ואחר כך בקש ללכת לשחק בחול,
הוא ירד עם אבא, ושיחק והתקרב למים ואפילו נרטב מהם..
וכל כך נהנה...
כל כך שמחתי,
על יד הים אורי שלנו לא התגרד ולא התעטש...
רק נהנה.
אבא לימד אותו לבנות ארמון, ואורי שלנו היה כל כך שמח.
אכן חוויה מתקנת העיניין הים,
הוא אמנם עדיין לא ישב על החול,
אני מאמינה שזה יבוא.

כשהלכנו משם הוא רץ בין הפרחים הריח את כולם והיה מאושר,
סיפרתי לו שכשהוא היה קטן...
הוא פחד מהים, ולא רצה לשחק בחול,
אז הוא אמר לי "אמא עכשיו אני גדול.."
משם הלכנו לאכול גלידה טעימה טעימה...
(ואני אכלתי הרבה יותר ממה שההיתי צריכה והבקר שילמתי את המחיר עם סוכר גבוהה גבוהה..)
משם נסענו לסבתא ציפי, אמא של ללימורי, ופגשנו את מיכאל התינוק,
אוריקי היה מוקסם ממנו...
הוא גם חיפש עם סבתא ציפי חלזונות העמיד אותן בשורה והזמין אותנו לראות אותם...
חזרנו ללימור הביתה אורי התלהב מזה שהפרחים מאד גדול כי הוא השקה אות בבקר...
הפגישה שלו עם החתולים והכלבה היתה מרגשת המיוחד עבורו..
וזהו,
חזרה לירושלים,
הילד היה עייף, נרדם קצת והתעורר על יד הבית..
אז כבר היה קצת יותר קשה איתו.
הוא פשוט היה גמור מעייפות...
ולא ידע מה הוא רוצה.
סיפרנו לו שנגמר פסח ואפשר לאכול חמץ,
זכינו לתגובה "יש!!! כבר לא פסח אפשר לאכול לחם, ופיתה וקווקר."
מייד הוא בקש לחמניה עם חמאתי..
וגם קווקר...

זהו פסח נגמר,
אין לי חשק לחזור לעבודה
מחכים עכשיו ליום העצמאות....