אני אמא

אוריקי שלי,

אני כותבת לך עכשיו, ואתה כמעט בן שלש.

בעוד עשר שנים,

אנחנו בעיצומן של ההכנות לחגיגת בר-המצווה שלך.

סבא אהרן יקנה לך את התפילין והטלית, כמו שהוא קנה לשאר נכדיו.

את העליה לתורה נעשה בבית הכנסת של הארבלים בבוכרים.

שם גם שאר הבנים במשפחה עשו את בר-המצווה שלהם.

נחגוג לך בשמחה רבה עם כל המשפחה.

אתה תהיה כבר בחטיבת ביניים.

תלמיד שאוהב ללמוד,

דעתן (הרי גם היום אתה דעתן ועוד איזה דעתן)

יהיו לך הרבה חברים.

תשבו לכם תשוחחו,

תשחקו כדורגל או כדורסל,

או אולי בכלל דרקונים ומבוכים, כמו שאבא אוהב.

אני חושבת שתמשיך לאהוב חיות כמו שהיום ותהיה בחוגים בגן החיות,

או אולי רכיבה על סוסים.

במחשב יהווה חלק בלתי נפרד מחייך, כמו מחייהם של אמא ואבא שלך.

ספרים יספקו לך שעות של הנאה ודמיון,

תקרא ברבה ספרי בנים,

פנטזיה, וכאלה

(אבא ואתה תתווכחו איזה ספר טוב יותר ולמה?)

אני בטוחה שתהיה חתיך רציני,

הבנות בכיתה/בשכבה/בבית הספר התאהבו בך,

ואתה בטח תדע לתת מעצמך, גם היום אתה כל כך ילד מחבק.

(רק שלא ישברו את ליבך, ואם זה יקרה אני אהיה שם לעודד לחבק ולהקשיב.)

אתה בטח תכיר את הבלוג הזה,

מקווה שתתגאה בו ובמי שהיית כילד קטן,

שתבין את גודל החוויה בלגדל אותך.

את האושר הרבה שהבאת לנו,

(בהתחשב בזה שתהיה בגיל ההתבגרות בטח לא ממש תרגיש ככה...)

מבחינתי מה שהכי חשוב הוא אוריקי שלי,

זה שפשוט תהיה מאושר אהוב ואוהב.

אנחנו, אבא ואני,

נהיה שם בשבילך-

נדריך אותך,

נכוון אותך,

נאהב אותך.

(גם אם לא תהיה כל מה שאני מצפה ממך.)

בנתיים ילד שלנו,

תגדל תשמח תחייך ותואהב.

אוהבת אותך המון,

אמא