אני אמא

אני, כידוע לקוראיי מורה.

מורה ותיקה,

כבר הרבה שנים במערכת.

בסך הכל, כל השנים אהבתי ללמד, אהבתי את התלמידים,

זכיתי ללמד, לחנך, לגדל, לטפח כמה וכמה דורות של תלמידים.

השנה קשה לי,

קשה במיוחד.

רק עכשיו אני חוזרת מהכיתה,

 אחרי שתלמיד

דחף עלי שולחן,

כואב לי-

פיזית

 ויותר מזה אני פגועה.

מאד פגועה.

כן לתלמידים יש זכויות,

ברור לי,

וצריך שיהיו להם זכויות.

אבל קודם כל,

לפני כל זכות יש חובות.

גם לי כמבוגר יש חובות ורק אחר כך זכויות...

אז אולי לבטל זה לא מאה אחוז נכון,

מה צריך לעשות זה להבהיר את החובות.

להביהר את העונש לאי ציות לחובה...

(גם אני כשאני חונה באדום לבן ... נקנסת...)

ורק זה שמילא את חובתיו יזכה לזכויות.

חייבים להגן על תלמידים, אין בכלל ספק,

אבל מי יגן עלי????

מפני אותם ילדים,

 שמרשים לעצמם לכנות אותי בשמות

 לזרוק לעברי שולחנות/כסאות/כריכים/מחברות וכו'

מי ידאג לבטחון שלי?

ולבטחונם של שאר תלמידי הכיתה??

אני אישית מחפשת כרגע את דרכי החוצה,

אני אמצא אותה זה ברור לי,

רק חבל שאחרי כל כך הרבה שנים,

אני אצא לשבתון ואחר כך לחיים אחרים עם כזה טעם רע בפה.

מתפללת שכשאוּריקי שלנו יגיע למערכת החינוך,

היא תראה הרבה יותר טוב.