אני אמא

סבא אהרוני וסבתא שרהלי - ההורים שלי, חגגו 50 שנות נישואין.

אז ביום חמישי בערב הלכנו כולנו למסעדה לאכול יחד.

היה כייף.

זו מסעדה חביבה שיש לה חצר גדולה עם מתקנים ומשחקים לילדים,

כך שהילדים הקטנים שיחקו בחוץ, כשהגדולים משגיחים ועליהם ועושים את עינניהם (שליחת אסאמ אסים וכו')

ואנחנו המבוגרים יכולנו להיות אלה בחברת אלה ולשוחח ולצחוק.

אז ההורים שלי חגגו 50 שנה.

הם זוג שהכירו באחד ממשרדי הממשלה,

עבודו שם כחניכים, צערים.

שניהם עבו ולמדו,

התגייסו לצבא במדינה צעירה,

אבי נילחם כחייל במבצע קדש,

והיה על הר הצופים כ"שוטר" ..

אמי היתה מהגרעינים הראשונים שהקימו את קיבוץ יוטבתה. שבערבה.

(אמי תמיד מספרת שהביאו את הפרות הראשונות לשם..)

ככה הם הכירו התאהבו,

והתחתנו לפני 50 שנה,

שסבתא שלי הכינה הרבה מן האוכל בחתונה.

לאט לאט נולדנו אנחנו,

אני בכורה,

אחי ר'  ששלוש שנים אחר הוא ממש נולד תאריך העברי שלי. אמי מספרת שכל ההריון רציתי אח.. ודקלמתי אח קטן לי תינתינוק.

אחותי א' נולדה 5 שנים אחר כך, בניירובי- קניה. אני זוכרת כל כך רציתי אחות קטנה, וקיבלתי אותה.

 שלוש שנים אחר כך נולד ת'. וגם אז רציתי נורא אח, כנראה שהבנתי כבר שאחות זה רק תחרות גדולה מידיי.

 אחים כבקשתך קיבלתי לי.

הם כזוג עברו המון מהפכות בחייהם,

נסעו לאי אילו מקומות בעולם בשליחות המדינה.

אבי השליח ואמי עזר כנגדו, ואנחנו הילדים איתם יחד.

הורי חינכו אותנו לאהבה, לכבוד, לעזרה,

הורי חינוכו אותנו לחברות ותמיכה זה בזה.

אבא שלי תמיד אמר שהכי חשוב לו בעולם שנהיה חברים (ואנחנו חברים...)

זה לא תמיד היה ככה,

אני זוכרת ילדות עם הרבה ריבים.

עם ויכוחים בלי סוף.

(כמו דניים עפו בבית... כמה מים שפכנו זה על זו..)

להורי 9 נכדים (7 נכדים ו-2 נכדות) שהם הדבר הכי קרוב לאחים שיש לאורי שלנו.

לפני שאורי נולד,

לפני שהכרתי את אבא.

כשעודלא האמנתי שאי פעם יהיה לי גם,

ניסו הורי לדבר איתי על אימוץ (חשבתי על כך, רק בארץ לא היו נותנים לי ומחו"ל זה סיפור נורא  יקר)

ניסו לדבר איתי על הורות יחדנית.

אני לא יכולה לשכוח את ההתרגשות כשספרתי שאני בהריון,

את ההתרגשות שאורי נולד.

אורי אומר שהוא הכי אוהב להשקות את העציצים עם סבתא,

ולשחק איתה בלוטו.

ועם סבא הוא אוהב להשתולל,, ושסבא ושה לו מסימים...(הוא מלגל חוט על הילד ומוציא אותו..)

אורי זכה לסבא וסבתא כיפים.

אורי זכה להיות חלק משבט,

אמנם שבט קטן.. אבל נפלא.

להורים המדהימים שלי אני רק אאחל,

עוד המון שנים של ביחד

המון ביראות,

המון רוגע ושלווה.

המון טוב.

וחיבוקים עזים מכולנו.

(עוד 16 יום מסתיימת שנת הלימודים)