אני אמא

כל כך הרבה ימים.

כל כך הרבה שבועות.

כל כך הרבה שעות, דקות ושניות.

כל כך הרבה שנים.

לא מקנאה במשפחה הזו.

לא מקנאה בגלעד שליט.

לא מקנאה באבא נעם ובאמא אביבה.

לצערי אני לא מאמינה שהצעדה הזו תעשה משהו.

לצערי אני לא מאמינה שבאמת אלא שיושבים שם בממשלה,

באמת עושים הכל כדי להביא אותו הביתה.

לאמא שלו.

לאבא שלו.

לאחיו

לאחותו

לסבא שלו.

לחבריו.

1460 ימים הם 35040 שעות.

קשה לי לחשוב על שעה אחת בתנאים שגלעד חי בהם.

1460 ימים הם 48 חודשים.

קשה לי להבין איך בכלל יכולה המשפחה שלו להמשיך לחיות.

1460 ימים הם 4 שנים.

המחשבה הקשה שעולה לי לראש היא שאורי עוד לא נולד,

והיה רק חלום רחוק רחוק כשגלעד נשבה.

החלום שלי התגשם.

הלוואי שהחלום של משפחת שליט יתגשם, החלום של כולנו לראות אותו בבית.

(ובנינו לי בכלל לא אכפת מה יהיה המחיר שצריך לשלם)

שבת שלום.

(עוד 4 ימים מסתיימת שנת הלימודים)

ואולי זה בכלל קצת חופצה מצידי לספור את הימים עד לחופשה...