אני אמא

לפני הרבה הרבה שנים, כשהייתי ילדה,

 סבא חיים שלי, שהוא אבא של אמא שלי,

לקח אותי להצגה "שימלת השבת של חנה'לה"

ההצגה היתה בבנין ההסתדרות בירושלים,

היה שם אולם, אני זוכרת שסבא שלי הכניס אותי,

ועוד מישהו, לא זוכרת אם זו היתה בת דודתי מיכל או אולי מישהו אחר.

אני זוכרת את ההתרגשות,

ואני זוכרת את ההצגה,

 מאז ומתמיד אהבתי הצגות.

ולמה אני מספרת את כל זה???

כי ביום חמישי היינו עם אוריקי בהצגה,

"שימלת השבת של חנה'לה"

התרגשתי לקחת את אוריקי להצגה שאהבתי כילדה.

האמת מאד נהנתי בהצגה.

זה היה מחזמר כזה, עם שירים של אהוד מנור.

ותילבושות יפות של השחקנים,

שונה לחלוטין ממה שאני ראיתי כשהיתי ילדה.

כל כך נהנתי.

ישבנו בשורה שתיים, אמנם בצד אבל ראינו מעולה.

אורי היה מהופנט לבמה.

שרנו אבא אורי ואני את השירים.

כששאלו שאלות אוּרי ענה.

הוא עוד לא הבין את עיניין ההפסקה,

בה יוצאים מן האולם, אוכלים שותים עושים פיפי...

וממיכים את ההצגה,

אני מאמינה שאט אט הוא גם את הקטע הזה יבין.

מיום חמישי אורי מבקש כל הזמן שנשים לו את השירים מההצגה.

מצאתי אותם באינטרנט.

ושנקנה לו את הספר.

באמצע ספטמבר יש לנו עוד הצגה עם אורי,

אז זה יהיה ספר הג'ונגל.

אוף חם לי ונמאס לי מהקיץ הזה!