בשבוע שעבר ציינו את סוף השנה במשפחתון.
מבחינתנו, זו גם סיום של תקופה, שנתיים שאוריקי, היה אצל לאה.
שנתיים שבכל בקר הרגשתי אני בטוחה לשלוח אותו,
אוריקי הוא הילד הכי גדול במשפחתון, הוא תמיד היה מאד אהוב על לאה,
מאד אהובעל הילדים.
עכשיו אנחנו בפתח תקופה חדשה...
אבל לא על זה רציתי לכתוב.
בסוף יולי היתה לנו מסיבת סיום,
היתה נטלי הריטמקאית,
היא עשתה לילדים מעין שיעור פתוח, או אולי הופעה של שעורי הריטמקה,
כל השבוע למעשה אפילו יותר מזה, לאה אמרה להורים שלא בטוח שהילד ישתף פעולה,
כי הרי עם הורים זה תמיד אחרת, אבל ברגע האמת כל הילדים השתתפו, חלקם עם אמא ביחד, וחלקם לבד לבד.
אוריקי השתתף מקסים רקד ושר וישב...
אחר כך לאה קראה כמה מילים, ואמא אורלי בכתה מהתרגשות,
הרי זו מסיבת סיום ראשונה לאוריקי,
ונתנה ילדים מתנות, אלבום תמונות עם תמונות מהשנה שחלפה חולצה שכל ילד צייר עליה וכילים לארגז החול (או לים...)
הילדים מאד התרגשו, ואורי אומר שזו החולצה הכי יפה שלו....
אחר כך קראתי אני כמה מילים שכתבתי ללאה ולנטלי, ונתנו להן מתנות
הרבה מאד התרגשות היתה באויר.
אני לא אצרף הפעם תמונות מהחלק הזה של המסיבה כי בתמונות ילדים נוספים ואני לא יודעת אם הוריהם מסכימים...
אוריון מאד מאד אוהב את נטלי, וקורא לה נטלילילי...
אחרי הפעילות הזו יצאנו לחצר של לאה, לכיבוד ומשחקי חצר,
אורי היה כל כך עסוק במשחקים שלא רצה לאכול כלום (למה לי זה לא קורה???)
אחר כך כשבאנו הביתה הוא אמר שהוא לא קיבל עוגה - שעשינו אנחנו בבית,
(רציתי לעשות עוגה מקושטת בבצק סוכר רק לא הספקתי..)
אמרתי לו שרצינו לתת לו אבל הוא היה עסוק.
היה לנו קשה לעזוב את המסיבה.
זהו מבחינתנו תמה תקופה נפלאה,
אורי גדל,
צמח
וצבר הרבה בטחון,
הוא יודע להביע רגשות,
יודע לבקש עזרה,
יודע לעמוד על שלו...
אני כל כך יודעת שכל הכילים שנתנה לו לאה,
נתנה לו המסגרת הקטנה, ישמשו אותו הייטב בגן החדש.
גן בו 24 ילדים...
גן בו הגננת אינה מטפלת, היא יותר דידקטית ומלמדת, ופחות מחבקת ומנשקת.
אני מתפללת אבל גם בטוחה שיהיה לו טוב במסגרת גדולה יותר.
אני דואגת... כי זה תפקיד שלי לדאוג.
אבל ,
אני יודעת, אני מאמינה שזה הדבר הנכון.
אוריקי שלנו אנחנו אוהבים אותך בוטחים בכוחות שלך וביכולת שלך.
מאמינים בקסם שאתה משרה סביבך.
ויודעים שיהיה לך טוב.
(ואנחנו תמיד כאן כדי לוודא שאכן טוב לך ילד מדהים שלנו)