אני אמא

בכיס של המכנסים יש לי מד צעדים, אני צריכה ללכת 10000 צעדים ביממה - הלוואי שהיתי מצליחה.

בכיס השני מפתחות - תמיד עושים לי חור בכיס כך שהמטבעות נופלים.

בכיס נוסף יש פתק לסופר - ותמיד הוא נעלם כשאני מגיעה לסופר.

בכיסים של אוריקי יש...

אבנים,

עלים,

ברגים,

עוד אבנים,

ענפים,

ועוד כל מני דברים שהוא מוצא ברחוב...

אבל יש לי כיסים אחרים-

כאלה שהם בתוך הלב.

בכיסים האלה יש לי,

כעס, על כל אותם דברים שאני לא בסדר איתם או על הסכרת הזו שמשגעת אותי .

אהבה, לאורי ואבא לאחרים שבחיים שלי.

סבלנות, לצעוד צעד צעד במעלה החיים.

חמלה, כלפי אותם אלה שמעצבנים מרגיזים ועושים את זה מתוך הקושי שלהם.

תקווה, וגם ידיעה שהדברים יהיו בסדר, איך? לא יודעת, אבל יהיו בסדר.

שמחה, המון שמחה על החיים שלנו על המשפחה שלנו.

עצב, על מי שכבר לא כאן, ולא זכה לראות באושרי.

צער, על דברים שפספסתי - כמו אח/אחות לאוריקי.

כבוד, המון כבוד כלפי המקום ממני באתי, הורי, המשפחה, העם המדינה...(יווו איזה פטריוטית..)

אושר, על כל יום שהשמש זורחת, על כל פעם שאורי קורא לי אמא מחבק אותי ואומר שהוא אוהב.

ככה זה בכיסים שלי, מלאים מלאים בדברים טובים יותר וטובים פחות.

ערב נהדר!