אני אמא

שלא ממש מיועד לאכילה,

הבנאדם, החליט שהוא מתחיל את צום יום-כיפור כבר בתשע באב...

אבל...

בלדבר ולהביע דיעה הוא יודע נפלא.

הלכנו לסבא וסבתא,

הילד בקש מסבתא בלון,

סבתא, אישה לא גבוהה...

היא לא הגיע למקום בו היו הבלונים,

אז הוא אומר לה,

"סבתא תעשי ככה", ונעמד על קצות האצבעות,

והיא כמובן נעמדה על קצות האצבעות,

כשגם זה לא עזר,

אמר לה אוריקי, "סבתא, מה הבעיה קחי שרפרף..."

סבתא לקחה שרפרף, ואורי קיבל בלון.

השארנו אותו אצלם ונסענו לעיניננו,

כשחזרנו סיפרה לי סבתא שאורי אמר לה,

"סבתא אני מאד אוהב אותך ואת סבא, אבל אני מתגעגע לאבא ואמא שלי..."

ככה כדי לא להעליב ...

הלכנו לנו ברחוב ואורי הריח ריח לא נעים,

הוא שאל אותי ממה זה,

ולא ידעתי לענות לו,

הוא פנה לאישה ברחוב ושאל אותה...

"אישה אולי את יודעת ממה הריח הזה??"

הגברת, ענתה לו שהיא לא יודעת והיא מציעה שיסתום את האף עם האצבעות...

במשך חצי שעה הלך לו ככה אוריקי ברחוב...

שאלתי את המתוקי שלי,

אוריקי למה בכית בלילה כל כך...

הוא חשב וחשב ואמר לי...

"אמא מאד התגעגעתי לבוקר אז בכיתי קצת".

ישבנו בבית קפה,

אוריון אכל בורקס,

כשסיים הוא ביקש ממני מגבון לנקות ידיים,

לא היה לי,

אז הוא הלך למוכרת ואמר לה..

"אכלתי בוקרס טעים, ועכשיו אני צריך לרחוץ ידיים, איפה יש כיור עם מים??"

התהלבתי ממנו,

בלי חשש בלי בושה בלי עקבות,

הוא מבקש מה שהוא צריך,

קודם ממני הקרובה אליו ואם אין לי מענה הוא מוצא מענה  אצל אדם אחר.

אז זהו שאם הפה לא אוכל לפחות הוא מפיץ  ומרגניות...

יום טוב!