כרגע אוריקי בגן....
אני נרגשת עד דמעות.
אז היתה לנו אסיפת הורים, בפעם הראשונה היתי הורה באסיפת הורים.
המון שנים לליתר דיוק 24 שנים היתי מורה באסיפת הורים.
ההתרגשות היתה עצומה.
נזכרתי בכל אסיפות ההורים שאני נהלתי, זה היה אחר.
כמובן שחשבתי לעצמי...
אני היתי עושה קצת אחרת, ומייד זרקתי את המחשבה הזו,
במקומה חשבתי, או זו דרך אחרת מהדרך שלי, מרענן.. מסקרן.
כנראה שאצטרך הרבה מאד לעשות את התרגיל הזה.
מה שמאד שמחה אותי זה שנעמי אמרה שכדאי ורצוי להביא מהבית איזה חפץ..
אורי בבקר שמע שכלבלבי ומוצץ יכולים לבוא איתו לגן והיה מאושר -
התחלה טובה אמרתי לעצמי.
אחר כך אתמול בערב היינו בגן,
אורי אבא ואמא.
אורי כל היום היה נרגש מאד, וילד די הפוך...
בכה בקלות, בקלות רבה התרגז על דברים.
חשבתי שכדאי לדבר איתו,
אמרתי לו..
אוריקי שנינו מאד נרגשים בגלל הגן החדש,
אז היום אני מבקש ממך להזכיר לי לא להרגיז אותך.
אז הוא אמר לי,
אמא ואת תזכירי לי לא להרגיז אותך כי גם את מתרגשת...
בגן עצמו ההתחלה הוא נדבק אחר כך הלכנו לראות מה יש בגן,
אורי היה נרגש כשראה,
המון ספרים,
ומשחקים
צבעים
ומטבח...
ולאט לאט הרגיש בטוח יותר.
היה סיפור עם בובות שאורי מאד אהב, רק בכל רגע הסתכל לראות אם אנחנו עוד שם.
הבקר הוא הלך ב-9:00 עד 11:30 ויהיה לו ריטמיקה,
אצל לאה הוא מאד אהב ריטמיקה.
עוד בדרך לגן הוא בקש שאשאר איתו קצת,
אמרתי לו,
אוריקי אמא תלך ועוד מעט תבוא לקחת אותך יהיה לך כייף.
יש לך גננת מקסימה והמון משחקים בגן, ואפילו מטבח...
ניקח את התיק החדש נשים מים בבקבוק..
ניקח איתנו את כלבלבי ומוצץ, ויהיה נהדר.
הגענו לגן הרדנו כובע ומשקפי שמש, הנחנו תיק,
אורי נתן לנעמי את הברכה שהכין לה...
ומיד ניצמד אלי,
אמרתי לו "אושר שלי, אני הולכת, יותר מאוחר אחזור יהיה לך כייף."
הילד היה עצוב מאד...
אבל יצאתי משם.
נכנסתי לאוטו ופרצתי בבכי...
מהתרגשות.
מזה שאוריקי היה עצוב.
מירידת מתח.
רק אחרי נרגעתי נהגתי לתחנת הדלק והביתה.
עוד מעט אני כבר הולכת להביא את האוצר שלי הביתה.
אני יודעת שזו תהיה שנה נפלאה,
רק התחלות הן קשות...........
יום נהדר!
עכשיו השעה 10:20, התקשרתי לגן... הילד בוכה וטוען שהוא חולה....
הצעתי לנעמי לתת לו כלבלב ומוצץ.
עידכון מאוחר.
הלכתי לקחת את האוצר שלי מהגן.
עמדתי בחוץ עם הורים נוספים...
אמא אחת סיפרת שהיא ירדה מהגן ובכתה מהתרגשות,
הרגשתי טוב, לא רק אני מגיבה בבכי.
פתחו את הדלת אורי בא אלי מחייך.
הוא סיפר לי שהיה עצוב,
ושהוא היה חולה (כנראה מחלה קשה, הנקראת בפי אימי, "מאמיטיס"... מלשון אמא.)
אחר כך באה האישה והיה לה קורדיון (אקורדיון) כמו לסבתא שבע...
ושזה היה כיף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי