אני אמא

כתבתי פוסט ארוך...

ניסיתי לשמור.

הפוסט ברח, ואפילו אי אפשר היה לשחזר.

פיתאום ראיתי עיצוב חדש לדף העריכה.

בטח בגלל זה ברח לי הפוסט.

אז אכתוב מחדש.

הרגע דברתי עם הגן,

אורי בכה בשיא הרצינות בבקר,

כמובן שלא אכל כלום...

נעמי נתנה לו לשתות, כי אם הואלא רוצה לאכול לא נורא אבל לשתות חייבים.

אחר-כך היתה פעילות של יצירה ודמיון, ושם הוא שיתף פעולה והיה לו נחמד,

ועכשיו הוא מקשיב לסיפור...

הוא כל הזמן אומר לנעמי שהוא מתגעגע לאבא ואמא .

כל זה אחרי שבבקר הוא לא רצה ללכת לגן  אבל במדרגות של  הגן הוא רץ..

הוא אמר שכיף לו אבל הוא רוצה בבית איתנו.

והכי מצחיק זה שאני כל כך מכירה את זה שלילד קשה להסתגל, וכל כך מודעת לזה,

אבל זה עושה אותי עצובה מאד מאד עצובה.

מזל שאני בטוחה במליון אחוז שזה הגן הכי הכי בעולם בשביל הילד המדהים שלי.

ביום שישי הוא כל כך שמח כשהכינו בגן חלה,

קבלת שבת בכלל היתה בשבילו חוויה מיוחת כי במשפחתון הם לא עשו קבלת שבת,

הילד חזר מלא חוויות, אבל - הואאמר שהואלא רוצה גן.

הלכנו להורי והוא נתן לסבא וסבתא חתיכה מהחלה שהוא הכין.

הוא סיפר לכולם שהוא בגן של גדולים ויש חצר וכיף לו שם, אבל שהוא לא רוצה לגן...

הוא רוצה להיות שם, כי כייף לו, אבל לא רוצה, כי חדש לו.

זמן,

זו התרופה.

ועכשיו חגים, אז בטח יקח הרבה זמן...

אמרתי לנעמי שאין בעיה אני אבוא לקחת אותו אם היא רואה שהוא ממש אומלל,

לא צריך יום ארוך,

והיא אמרה לי הנה הוא נפרד מכלבלבי ומהמוצץ...

אני יודעת שזה זמן רק זמן (אני מעודדת אותי..)