אני אמא

כשאורי כאן למרגלותי ישן על שמיכה שפרוסה על הריצפה.

כשאבא בחדר השני ישן ונוחר בעוז.

כשהכיור מלא בכילים מהאוכל שהכנתי לארוחת צהרים.

כשעל הספה מונח העיתון, וכל חלקיו מפוזרים.

כשכוס קפה מנוחת כאן על ידי, וצלחת עם עוגיות שהכנתי בעצמי.

כשאני יחפה עם שימלת בית ושיער אסוף.

כשעל השולחן מונח הגלוקומטר שלי (מד סוכר או מבדקה בשפת בני הבית)

האינסולין בסלסלה ירוקה.

כשמאחורי מדפים עם חומרי יצירה לאורי וגם לי.

כשמסביבי המון המון ספרים, כלי כתיבה, צבעים, דפים וברסטולים.

והמחשב כמובן...

כשיש שפה שהיא שפה של הבית...

כמו מבדקה.

כמו אמאלי אני אוהב אותך...

כשמשהו מבין כשאני אומרת:

"תביא לי בבקשה את הזה של ההוא..."

אני גרה בבית הזה עוד הרבה לפני אבא ואורי.

תמיד חיפשתי לצאת החוצה ללכת לחברים להורים לאחים...

כיום אני לא כל כך רוצה לצאת.

מצידי שכל העולם יבוא אלי -(רק לצערי הבית הזה קטן..........)

זה בית בשבילי כשבעצם אנילא רוצה כל כך לצאת,

ואם אני יוצאת אין מאושרת ממני לחזור.