אוּרי לומד להיות עקשן/אסרטיבי/עומד על שלו...
בקיצור מעצבן.
לא תמיד הוא יודע איך לבטא את עצמו,
לאחרונה הוא התחיל להרביץ.
ביום שישי הוא בקש משהו,
אמרתי לא. מותר לפעמים נכון??
אז הוא התחיל להרביץ לי.
אמרתי לו שזה לא נעים לי, ואני מבקשת שיפסיק.
הוא אכן הפסיק, אבל לאחר כמה זמן הוא שוב כעס ושוב הרביץ.
שוב בקשתי שיפסיק כי זה כואב לי ושיבקש סליחה.
אכן אוריקי הפסיק ובקש סליחה.
בערב הכנתי פיצה, הוא רצה לעזור לי, אני מאד אוהבת שהוא עוזר לי זה כייף אדיר.
אבל מה..
הילד התרגז על זה שלא נתתי לו לשפוך את הקמח לקערה, והחל שוב להרביץ לי.
הורדתי אותו מהכסא ואמרתי לו, אורי זה לא נעים לי ובגלל שאתה שוב ושוב מרביץ אני לא רוצה שתעזור לי.
אורי כמובן מאד כעס.
וחזר ובקש שאתן לו לעזור לי.
לא הסכמתי,
אמרתי לו,
"אורי הרבצת לי ולכן אני לא רוצה שתעזור לי."
אוריקי בכה וצרח..
ואני כמעט נשברתי, כואב הלב לראות את הילד ככה בוכה.
הוא אמר לי שוב ושוב שהוא לא חבר שלי...
אמרתי לו בסדר מותר לך לכעוס ולא להיות חבר, אני תמיד אהיה אמא שלך ותמיד אוהב אותך.
בכוונה לא אמרתי לו שאני חברה שלו,
כדי שיבין שזה שהוא מרביץ יכול להרחיק ממנו חברים.
הוא המשיך לבכות הלך לאבא ואמר לו עד כמה אני לא בסדר...
אבא הצדיק אותי... (חסר היה לו שלא 
)
בשלב מסויים הוא אמר אבל אני רוצה לאכול איתנו.
אמרתי לו, "בוודאי שאתה תאכל לאיתנו וגם תעשה איתנו קידוש."
לאחר כרבע שעה הוא נרגע.
בא אלי עם עיניים מלאות בכי ודמעות ואמר שהוא מצטער.
אמרתי לו שאני מקווה שהוא מבין למה לא היהלי נעים,
אורי אמר "כן אמא אני הרבצתי לך וזה לא נעים."
הוא בקש שאתכופף אליו ונתן לי נשיקה וחיבוק.
עשינו קידוש אכלנו ארוחת ערב, סיימנו את היום בכייף.
אתמול, הוצאתי את שארית הפיצה ,
ואורי אמר לי, "את יודעת אמא היה לי מאד עצוב כשלא רצית שאני אעזור לך."
שאלת אותו אם הוא זוכר למה?
והוא אמר "כן, כי הרבצתי."
אמרתי לו "נכון, ואני רק רוצה לומר לך שגם לי היה מאד עצוב, כי אני אוהבת שאתה עוזר לי,
וגם כי כאב לי כשהרבצת לי."
והמתוק שלי אמר לי,
"אמא אני מבין אני לא ארביץ יותר."
וזכיתי לעוד חיבוק ונשיקה..
אוף זה היה קשה לראות אותו ככה בוכה.
קורע את הלב,
אבל אני מרגישה הרגשת סיפוק אדירה,
הבהרתי לו את המסר...
שבוע נהדר!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי