אני אמא

כשאוריקי היה קטן היה לו את קופיפי, וקופיף הלך לאיבוד בתחנת הדלק.

אצל המטפלת היה לו כלבלב קטן חום וחסר עין שאותו הוא מאד אהב,

לאה נתנה לו אותו בסוף שנת הלימודים.

ומאז אוריקי צמוד אליו.

אורי יודע שיש דברים שאנחנו לא מרשים לו לעשות..

כמו לטפס על השולחן או להשאיר את ברז המים פתוח,

והוא...

אוהב לעשות את זה.

כשאני שואלת אותו למה הוא עשה את זה,

 לילד יש תשובה מן המוכן...

"כלבלבי אמר לי לעשות.."

או "אמא של כלבלבי אמרה לי."

לפעמים סבתא של כלבלבי באה אלינו לביקור,

הוא ממציא לה שמות מוזירים...

מכין לה לאכול ומטפל בה כיאה לאורחת כבוד בביתנו.

כשאנחנו מנהלים שיחה שלנו,

ואורי רוצה להשתתף בה אך לא ביוחד יוע מה לומר,

הוא אומר...

אמא של כלבלבי גם אוהבת את זה...(ומכניס א הנושא עליו אנחנו מדברים..)

או כשהוא לא רוצה ללכת לישון ופוחד מהחושך הוא אומר לנו...

"מה לעשות אני לא יכול ללכת לישון כלבלבי מאד פוחד."

כלבלבי מלמד אותו דברים לא יפים. ומילים לא יפות.

כלבלבי אומר לו לעשות את כל הדברים שאמאבא לא מרשים.

כל יום הולך כלבלבי איתול גן, וחוזר הביתה,

אני חייבת לציין ש"כלבלבי מאד אוהב ללכת לגן, וכיף לו שם."

(דיווח עדכרני שאורי נתן לנו אתמול.)

וכלבלבי כיאה לבובת פרווה קטנה וחסרת עין,

מקבל הכל בכניעה

(אני כל כך רוצה לקחת את כלבלבי להכניס למכונת הכביסה ולכבס אותו,  כד שיהיה לו ריח נעים, אבל לא נותנים לי  אותו...)