אני אמא

היום בילנו את הבקר בחדר מיון ילדים, בהדסה הר הצופים.

הכל התחיל בבקר,

כשאורי התפשט כדי ללכת לגן וראיתי פריחה מפחידה על הגוף הקטן והמתוק שלו.

נבהלתי וקראתי לאבא לראות,

התקשרתי לגן לבדוק שהוא לא אכל משהו חדש בגן, ולא.. הכל כרגיל.

פה אחד החלטנו לוקחים את הילד לרופאה.

אורי שמח, הוא מאד אוהב את דר' איוב, במיוחד כי היא נותנת בלון אחרי הביקה.

הרופאה הנפלאה שלנו בדקהאת הילד וראתה שהמפרקים שלו נפוחים, חמים וכואבים.

ומיד שלחה  אותנו למיון.

עברנו דרך הבית לקחת קצת מזומן, ומשחקים וצבים לאורי שלא ישתעמם...

הגענו להר-הצופים.

למיון, ושלחו אותנו למיון ילדים.

נכנסנו, ולאחר כמה דקות קיבלו אותנו,

אורי שיתף פעולה צחק הסביר לאחות.. והיה מקסים כהרגלו.

הרופא בדק אותו יחד עם כמה סטז'רים...

והחליטו על בדיקות שתן...

הסברתי לאורי שהוא צריך לעשות פיפי בכוס,

אורי ממש התלהב מהעיניין...

אחר כך נתנו לו טיפות פנסטיל (אומרים שזה מאד טעים..) ועוד איזו תרופה.

הלכנו לקנות לאכול משהו, אוריקי ראה סופגניות ונפתחו עיניו לרווחה.

חזרנו למיון ושם הרופא שוב הסתכל עליו, וראה שהפריחה ירדה.

אבל, הוא בקש ביקות דם,

מהרגע הזה חששתי.

עוד כשהגענו שמה לו האחות קרם לאילחוש.

אבל כל הסיטואציה לא הכי נעימה, ואורי החל לבכות,

הליצן הרפואי שמע את הבכי והגיע לשעשע את אוריקי.

וכך עם אמא מחבקת מצד אחד, ליצן רפואי מצד שני ואבא שמרוב לחץ ופחד נשאר בחוץ...

(וביננו טוב שכך אחרת הוא היה מלחיץ את כולנו יותר)

 עבר אוריקי את בדיקת הדם ברוגע יחסי.

הליצן מיד הזכיר לי את הסרט פאטץ' אדמס אחד הסרטים הכי יפים שמאד השפיעו עלי פעם.

כמובן שסיפרתי על כך לליצן,

 שמכפפה הכין לאורי כריש חמוד, הצחיק אותו וחיבק אותו...

ואורי סיפםר לו על הגן, ועל האוגרים שלו....

וחיבק אותו,

ובדרך כלל אורי פוחד מליצנים..

עכשיו אנחנו בבית.

אכן הכל הכל היתה אלרגיה.

לא בדיוק יודעים למה.

אחרי ההתקף הזה נלך לאלרגולוג שיבדוק את הנסיך הקטן שלנו.

אנחנו עייפים, ומותשים.

בריאות..

רק בריאות!

עידכון מאוחר:

כל אחר הצהרים אוריקי שיחזר את החוויה..

בדק אותי,

ומדד לי לחץ דם...

בדק חמצן בדם,

ושמע את הריאות עם הסטוסקופ.

מעניין...