אני אמא

חנוכה,

חג של אור,

חג של אש, מצעדי לפידים, נרות חנוכה, נהלי בטיחות...

חנוכה,

חג של חורף.

חג של מעיל, סוודר גשם.

אז יש אש... והרבה,

ואין גשם או חורף בכלל.

השנה חנוכה הוא חג של שריפה.

אנחנו צופים בשריפה מהבית, בטלוויזיה.

אני מרגישה את החום.

אוריקי מסתכל איתנו, מסתכל ומסתכל, גם לו כמו לנו קשה להתנתק,

מידי פעם אנחנו פשוט לוחצים על הכפתור...

אוריקי אומר...

"אל תדאגו, סמי, פני, ארויס, המפקד ואפילו רקסי הכלב יכבו את השריפה."

"אני יודע שגם אודי החבר שלי (הכבאי שאירח אותנו בתחנת הכיבוי ע"י הבית) מציל אותנו...

אודי הוא כבאי אמיץ."

וכששמע הילד בטלוויזה שהאש מתפשטת...

הוא אמר,

"אמא אין ברירה צריך להזמין את.... יהודה המכבי"

כן באמת צריך נס,

שהרוח תפסיק,

שיתחיל גשם,

שהאש תפסיק לאכול את היפה והטוב שלנו.

מתפללת שהאש תכובה.

שהגשם יגיע.

ולמרות הכל,

מאחלת לכולם המון אור,

ושבת שלום.