הנושא החם הזה בדיוק מתאים לי.
אני בת 49 ושלושה חודשים....
והמון המון מעסיק אותי.
נתחיל באורי,
לאיזה בית ספר אורי ילך?
כן אני יודעת יש לי עוד זמן, אבל צריך להתחיל לחשוב על זה, שנה הבאה הוא עוד בגן שלו, אח"כ כבר גן חובה...
ברור לי שהוא לא ילך לבית ספר כאן בשכונת מגורינו,
לא מתאים לי. אני רוצה בשבילו יותר.אז צריך להערך.
מה עוד עלינו לעשות כדי שהילד הזה יהיה הכי מאושר בעולם?
אני יודעת שאנחנו עושים המון...
ובדרך מפנקים, הרבה יותר מידי -
וזה לא טוב.
בקשר לאבא...
איך הוא יצליח לפרוץ קדימה?
לא מזמן הוא נהיה נוטריון, ואני כל כך רוצה בשבילו שיצליח,
שיפרוץ..
איך ואם בכלל אני יכולה וצריכה לעזור?
לא רוצה להיות נודניקית,
אבל גם לא רוצה להיות או להראות כמי שלא הכפת לה...
מה המינון הנכון, של לדחוף ולהרפות.
(זה בעצם גם מעסיק אותי עם אורי..)
ואני???
מה יהיה איתי בשנה הבאה?
לא רוצה לחזור למערכת החינוך.
אבל מה כן??
צריך גם להתפרנס....
האם אצליח ברכישת מקצוע חדש? האם אצליח להתפרנס ממנו?
אני פשוט ממש לא יודעת איך מתחילים.
אני יודעת שצריך זמן והמון מזל,
ואני רוצה כאן ועכשיו.
מה יהיה על הבריאות שלי?
אני כל הזמן מרגישה שאני מרגישה לא טוב,
שזה רק מחמיר.
וזה מדאיג, מעסיק, מטריד... מאד.
למה אני מרגישה שאני הרבה פחות ממה שאחרים חושבים?
למה אני בכל פעם שוכחת אותי???
ומה עלינו כמשפחה??
איפה נגור בעתיד?
אני לא רוצה להשאר בירוושלים,
אבא לא מוכן לשמוע על לעזוב את העיר....
איך נבנה לנו חים טובים יותר??
כלכלית, זה בעיקר מה שהכי קשה לי בו.
זהו, אסיים כאן, למרות שיש עוד המון...
כמו מה לקנות לאחין שלי לבר-מצווה?
איך לשכנע את אבא לצאת לטיול הליכה כזה?
או מתי סוף סוף יהיה חורף אמיתי כזה?
איך נראת התחתית של סל הכביסה?
ועוד כל מיני...
כל כך הרבה מעסיק אותי,
שלא פלא שהראש שלי כל כך כואב.
שבת נפלאה לכולם!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי