אני אמא

אוף נמאס לי,

שוב אני צריכה לבלוע אנטיביוטיקה, וזה מרגיז.

בכלל כל המצב הבריאותי שלי מדאיג ומרגיז אותי...

אבל לא על זה רציתי לכתוב,

אורי אוהב לעשות עמידת ראש,

סיפרתי לו שפעם היה ראש ממשלה שקראו לו דוד בן-גוריון והוא אהב גם לעמוד על הראש.

יחד עם זאת קראנו בסיפורי התנ"ך, שאורי קורא לו הספר של אלוהים, על דוד וגוליית.

אורי רצה לעשות עמידת ראש,

ואמר לי:

"אמא אני רוצה לעשות עמידת ראש כמו דוד בן גוליית."

קראנו לאורי את הספר "תום החתול הכחול" של יפה טלרק

הספר מספר על חתול כחול שנולד למשפחה של חתולים אפורים גאים...

תום צריך להוכיח את עצמו כדי לזכות באהבה וקבלה.

אחרי כמה פעמים שקראנו את זה,

אורי אומר לנו:

"זה ספר יפה אבל הוא עצוב,

כי אף אחד לא אוהב את תום"

ניסיתי להסביר לו שבהתחלה באמת לא אהבו אותו אבל בסוף תום היה אהוב ומקובל,

ולכן הספר לא עצוב אלא יש בו קטע עצוב.

לא הצלחתי לשכנע את הילד...

נעים לדעת שהוא רגיש ורואה גם מעבר...

ירד גשם חזק,

אורי היה מאושר,

יצא החוצה עם המגפיים שלו,

הסתכל לשמים ואמר בקול דרמטי:

"רוב תודות לעננים, על הגשם הנפלא.."

בערב לפני שאורי נכנס לאמבטיה,

 אני מבקשת ממנו לשים את הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה.

"אוריקי, שים את הבגדים בכביסה אין לך משרתים בבית הזה"

אורי לובש על פניו את פרצוף השובב שלו ואומר..

"אמא יש לי משרתים"

"מי??"

"את ואתה" ומצביע עלי ועל אבא שלו.

צחקנו, למרות שאנחנו יודעים שזה לא הכי מצחיק....

אורי אוהב דבש,

מאד אוהב דבש.

אבא מורח לו על הלחם דבש,

וכשמוצאים דבש מן הצנצנת נשאר חוט של דבש מהכפית.

אורי "אבא אני אוהב את הנזלת של הדבש"

כל כך צחקנו,

סיפרנו את זה לכמה אנשים,

חלקם הזדעזעו קשות,

ואחרים צחקו.

והכי אהבתי את אלה שהתלהבו מהדמיון המדהים של הילד.

היינו אצל רופא עיניים,

הכל בסדר העיניים רואות מצויין למרות שאורי אוהב להדבק לטלווזיה.

חשבנו שבגלל הגנטיקה שלו הוא גם זקוק למשקפיים.

גם אצל רופא שיניים היינו,

וגם היא אמרה שהכל בסדר,

והסבירה לאורי שצריך לרחוץ שיניים גם עם משחה,

ולא מספיק מברשת.

אנחנו מתחילים לחשב על תחפושת לפורים,

אורי כמובן רוצה להיות כבאי...

מקווה שאמצא משהו מתאים.

יום נהדר!!