אני אמא

אני מתלבטת....

בזמן האחרון אורי כל הזמן מבקש שנקנה לו,

אקדחים, חרבות סכינים רובים...

ושאר דברי בנים.

אני יודעת שבנים אוהבים כלי מלחמה כמו מכוניות כמו להיות מאד פיזיים

לקפוץ, לטפס להשתולל.

כשהוא מרגז, הוא אומר..

"אני אהיה גדול ואקח אקדח ואעשה עלייך פיו פיו..."

ברור לי שהוא יודע שזה דבר רע,

אבל הוא לא יודע מה זה בדיוק,

אני אומרת לו אם תעשה עלי פיו פיו לא תהיה אמא...

וזה לא ברור לו, וטוב שכך, טוב שהוא לא יכול לתאר לעצמו מצב שאמא לא תהיה.

אני מהתחלה אמרתי שאנחנו לא קונים חרבות סכינים רובים ואקדחים,

האמת היא שאורי קיבל את זה, לא שאל ולכן גם לא היתי צריכה להסביר למה,

כשאני שואלת את עצמי למה בעצם האינסטינט הראשוני שלי היה לומר לא,

אני עונה לעצמי שאני לא היתי רוצה לעודד אלימות וכוחניות,

השאלה שאני שואלת היא,

האם זה מה שמעודד?

אולי בעצם בחברה הכל כל אלימה, צריך לעודד את זה,

כדי שהילד ישרוד.

ואולי כשיש את זה בבית ומשחקים במשחקים כאלה זה בעצם מקטין את האלימות כי זה נשאר במסגרת משחק דיון?

אולי להפך, אחרי שרואים שבמשחק הכל נשאר, חושבים שזה גם ככה במציאות?

אולי זה חלק אינטגרלי מגדילה של בן,

הצורך בלהיות צייד??

אולי זה חלק מהתפתחות הטוסטסטרון אצלם??

מה אענה לאורי אם הוא ישאל??

אני משערת שאומר לו שאצלנו בבית לא מעודדים אלימות ואצלנו בבית פותרים בעיות בשיחה.

בקיצור...

אני מבולבלת.

קראתי הבקר את הפוסט של בני, וזה בעצם היה הטרייגר לפוסט הזה.