פוסט ראשון בחדש הזה.
החדש החל בזה שהודעתי למשרד החינוך שאני חוזרת לעבודה,
זה היה משבר כל כך גדול, כי הרי מאד רציתי לפרוש אבל, מכלמיני סיבות זהלא מתאפשר ולא משתלם לי כעט,
אולי עוד יהיו שינויים , ואני רק מקווה שיהיו אלה שינויים לטובה ובכלל שההחלטה שלי לא תתברר כאסון אמיתי..
אחר כך חגגנו לנדב -בן אחותי המדהים בר-מצווה, על כך ועל סוף שבוע מקסיים אכתוב פוסט בנפרד. אכתוב פוסט מיוחד.
והמשיך באנגינה איומה ונורא שלי - כזו שריתקה אותי למיטה למשך 4 ימים, למען האמת רק היום אני שוב בנאדם.
באחד מיני האנגינה אבא הלך לקנות לי תרופות ואורי נשאר איתי בבית,
האוצר שלי בקש ממני לאכול, וממש אבל ממש לא היתי מסוגלת לקום מהמיטה,
בקשתי שימתן שאבא יבוא,
אוריקי האוצר שלי, הלך למקרר פתח אותו, לקח פאנקייקים שהיו שם, וגבינה לבנה, לקח לו אקטימל, ואכל...
אחר כך החזיר הכל למקום...כפי שילד בן כמעט 4 עושה את זה,
הגבינה לא היתה ממש סגורה, והיו שם כל מיני צנצנות נוספות פתוחות, הוא בדק מהיש בהן,
הילד שלנו סקרן.
חשבתי לעצמי, הוא כבר כל כך גדול, וממש עצמאי, הסתדר כל כך יפה לבד.
לפעמיים זה כל כך מבלבל,
כי הוא עושה כל כך הרבה דברים כמו ילד ממש גדול, אבל בשום אופן אסור לנו לשכוח שהוא עוד לא חגג 4 שנים.
היום ראיתי איתו יחד את הסרט נסיך מצרים, פסח וכאלה....
זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את הסרט,נהנתי מזה, ומאד שמחתי שראיתי את זה איתו,
כי ילד בן כמעט ארבע, צריך תיווך לסרט עם תכנים כאלה,
איך תסבירי לו שמרים הכניסה את משה ליאור כשהוא ממש תינוק.
או איך הורים נתנים ככה את בניהם למצרים הרעים.
או את עשר המכות, ובמיוחד מכת הבכורות.
את עבודת הפרך??? הפתיע אותי לשמוע את עופרה חזה שרה בו.
בגירסה העברית דודו פישר הנפלא שר. (לא מצליחה למצוא קישור 
)
שיהיה שבוע נהדר!
ובריאות רק בריאות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי