אני אמא

היתי בהר הרצל הבקר.

הלכתי לקברו של יעקב-חי מזרחי, אח של אבי.

ולקברו של אוריאל (אורי) לוי דוד של אימי.

שניהם נהרגו בתש"ח את שניהם לא הכרתי.

הגעתי להר הרצל כבר ב-10:05 בערך, כבר היו שם כל כך הרבה אנשים.

נתנו לנו פרחים, ונרות נשמה, מים וסידור תפילה.

התביישתי לבקש שנים אז החלטתי שאני אחלק בין שני הקברים.

על אחד אניח נר זיכרון ועל השני פרחים.

הלכתי לאיבוד ולא מצאתי את החלקה שלו (עכשיו רשמתי לעצמי כדי לא לשכוח, חלקה א' גוש 13).

לאט לאט התקרבתי והגעתי ממש קרוב.

אחר כך אבא שלי שני אחיי ושנים מאחייני, גם הם באו.

עמית, בן ה-15 ועידו בן ה-12 הצטרפו לאביהם, הסתכלו על כל האנשים, שאלו את סבא שאלות,

איך ואיפה זה קרה?איפה אתה היית? מה קרה.

ואז הגיע איש והחל לשאול את אבא שלי שאלות בקש לשמוע על אחיו, בקש לקוע עם אבא שלי פגישה.

מרגש היה לראות על יד כמה כמה קברים אנשים צעירים, שלא הכירו בוודאי את האיש הטמון שם.

מרגש היה לראות על כל קבר וקבר דגל ישראל, זר פרחים ונר זיכרון.

על קברו של דודי היה נר זיכרון שהניחו תלמידים הבית ספר בית הצייר,

בגלל שאני מכירה ויודעת מה ומי הוא בית הספר הזה זה ריגש אותי שבעתיים.

כשהלכתי לקברו של אוריאל, עמדו דמעות בעיני, בכל זאת גם לי להבדיל אלפי הבדלות יש אורי בבית...

אחרי הטקס ואמירת הדברים יצאנו ,

עמית אמר שמעולם הוא לא ראה כל כך הרבה אנשים במקום אחד.

באמת היו שם המונים.

מי יתן ורק בשורות טובות נשמע.