אני אמא

והנה סוף סוף אני מתיישבת להקליד אותו.

בשבת נפגשנו עם איל אמו וסבתו בת"א לחגוג לאיל את יומהולדתו שהיה ביום שישי.

כבר מיום שישי אורי היה נרגש שנפגוש את איל, ובבקר התלבש והתארגן ממש בקלות.

ישבנו בבית קפה נחמד ממש ע"י הים, אורי ואיל אכלו עוגות..

אני שתיתי קפה קר שמה שהיה נפלא בו זה שהוא לא היה ממותק...

אחרי שיחות ואיחולי מזל טוב, החלטנו ללכת לים.

הילדים הלכו עם אבא שלהם נתנו ידיים וכך הגיעו לים.

לא היו לנו בגדי ים, אבל אורי ואבא היו במכנסים קצרים ואיל ואמו קיפלו את המכנסים ונכנסו למים.
אורי מעולם לא הסכים להכנס לים, הסתכל סביבו וראה שאיל נכנס למים, וגם הוא בקש!!!

כל כך שמחתי לראות אותו במים, נהנה...

אחר כך הם שיחקו בלמעלה ולמטה, ואורי אסף צדפים.

הילדים היו רטובים לגמרי, לנו היו בגדים להחלפה אבל לאיל לא.. ולכן נפרדנו אחרי כייף אמיתי.

המשכנו לטייל קצת באיזור וראינו נמלים שלוקחות אוכל לבית שלהן, אורי אמר...

"אם תהיה שריפה בבית של הנמלים הן בטח יקראו למכבי אש של הנמלים."

צחקתי מאד,

אחיין שלי כשהיה קטן ושאלתי אותו מה יש בבית של הנמלים הוא ענה לי -

"השיף טן טן טן"

ובתרגום...

מחשב קטן קטן קטן.

מה שאורי אמר הזכיר לי את נדבי שלנו שגם היום כשהוא בן 13 הוא כל כך אוהב מחשבים, הזרעים נראו כבר אז.

לא יכולתי שלא להתעל מהים והתרנים  והשממים הכחולים ולכן צלמתי גם אותן....

מרגש אותי בכל פעם מחדש השר בין שני הילדים האלה.

איך איל בדרכו המאד מיוחדת הצליח לגרום לאורי לרצות להכנס למים,

איך איל בדרכו המקסימה לימדאת אורי....

ואוי היה אומר על זה,

"אמא מה את רוצה אנחנו אחים שאוהבים..."

כיף לי לדעת שאיל כל כך משמעותי לאורי.

תודה מיוחדת לאיל שעזר לאורי להתגבר על הפחד מפני הים.

בזכותך, איל, אורי הסכים להכניס את רגליו למים.