אני אמא

בעוד שבוע מסתיימת לאורי שנת הלימודים בגן.

שנה נפלאה עברה עליו.

בהתחלה היה קשה, אבל מהרגע שהוא הפנים ששם הוא נמצא, הוא פשוט פרח.

שנה הבאה הוא ממשיך באותו גן.

אני מאד מאד אוהבת את בגננות את הצוות את הגן.

אורי מקבל שם המון, הוא לומד יוגה והתעמלות, הוא לומדת  מזויקה ותנועה, הוא יוצר בחימר, הוא משחק עם ילדים, הוא... פורח.

בשנה הבאה הוא יהיה הכי גדול בגן.

האם נכון להשאיר אותו שם עוד שנה?

האם נכון לתת לו חממה?

מה יהיה מבחינה חברתית?

האם אני בולמת אותו כי אני כל כך אוהבת את המסגרת בה הוא נמצא היום?

אולי הוא בכל זאת צריך גן עיריה, עםפחות שעות ואחר הצהרים חוג או שניים?

בעצם גם ככה אני יוכלה לרשום אותו לחצי יום ולשלוח אותו לחוגים...

בחדש האחרון היינו בכמה אירועים בגן,

היה לנו יום יוגה, עםאביטל שמלמדת אותם כל השנה יוגה, הכרנו את לבטוב זהב בגמד.. שמלמד את הילדים להקשיב.

שמלמד את הילדים זקיפה. הייתי שם נפעמת מהאוצר שלי. מההקשבה שלו, מהרצון שלו עשות במדוייק ביותר את ההוראה גם עם זה עולהל ו במחיר של לא להיות הראשון.

בסוף אורי שאל אם גם אמא יכולה לומר שלום ולתת נשיקה ללבטוב זהב... והוא צילם אותי...

תמונה קצת מתושתש אבל כל כך אהובה עלי.

היה לנו גם ערב התעמלות  בו ראינו מה הילדים עושים עם רות התעמלות.

הם קפצו והלכו קדימה ואחורה, הם הלכו בסיקול קדימה ואחורה. הם זחלו רק עם הידיים, הם עשו גילגול.

אוריקי השתתף נהדר,

רק מה ראיתי כמה הוא מגושם יותר מילדים אחרים, זה עשה  לי כל כך עצוב... נכון הוא עושה הכל ומנסה הכל ועושה הכי טוב שהוא יכול.

אני מעריצה אותו על זה, כי כשקשה, לא כל כך רוצים ואוהבים לעשות והוא עושה.

אבל ראיתי איך הוא לא כל כך מסתדר עם הידים והרגלים.. כל כך כמוני כל כך כמו אבא....

כן אני יודעת, ותחום הורבלי הוא הרבה רמות מעל גיל 4, יש לו דמיום מדהים ושפה כל כך עשירה,

אינטליגנציה רגשית ענקית,

וחוכמה כל כך הרבה חוכמה.

אבל בתחום הפיזי....

ולי קשב לראות את זה.

אחרי ששבחתי אותו ואמרתי לו שהוא נפלא כי הוא באמת נפלא, היו לי כמה רגעים טובים של דמעות,

ואז,

החלטתי,

 שאני מפסיקה להתעצל ובכליום לוקחת אותו למגרש משחקים או למשחקיה ע"י הבית.

אני מאמינה שזה ישפר לו את הקלמזיות  הזו.

זהו להיום....