אני אמא

היינו השבוע במוזיאון ישראל,

הכנתי את אורי שנלך לשם,

ספרתי לו שזה שונה ממוזאון המדע, ששם לא נוגעים בדברים...

אז ההתחלה היתה נחמדה,

היינו באגף הנוער, והיה נחמד.

(אבללא יותר מזה..)

בעבר כשהייתי סטודנטית ועבדתי במוזיאון ישראל,

כל כך חיכיתי שיהיה לי ילד לקחת אותו לאגף הנוער, אבל התאכזבתי,

מעט מידי.

קטן מידי.

אז בכניסה היה האיש עם המקטרת...

אמנם היתה תערוכה בעקבות יהושוע פרוע...

אורי הצטלם בדמותו.

אבל זה בערך מה שהיה שם לילדים, בתוך המוזיאון.

משם התחלתי ללכת לכיוון היודייקה להראות לאוריקי חנוכיות שונות,

אבל זה ממש לא עיניין אותו, והוא התחיל לבכות ולהתנהג ממש.. אבל ממש לא לעיניין..

אז יצאנו מהמוזיאון והלכנו לסדנאות היצירה,

שם הילד מאד  נהנה.

למדנו איך מייצרים צבע שמן, ואורי צייר ציור מאד יפה.

למדדנו על מניפתת הצבעים, והכנו דג מצבעי גואשוצבעים שהולכים ונהיים קהים יותר או בהירים יותר.

ציירנו בעקבות צירים מפורסמים.

הכנו סושי צבעוני, ואורי אפילו אכל, ונהנה.

כלומר כזו עשייה הילד נהנה ומשתף פעולה נהדר.

החלק הזה היה מוצלח יותר עבור אורי.

האמת אחרי שהתאכזבתי,  נזכרתי שג'וליאנה כתבה פעם גם היא שהמוזיאון לא ממש מתאים לקטנים(אני מקווה שאני לא טועה ומטעה...),

כנראה שאצטרך בעוד שנה שנתיים לחזור איתו לשם...

הכנתי היום ארוחת צהרים.

עוף ותפוחי אדמה.

כשישבנו לאכול, אורי שאל אותי...

אמא מה עם ירקות!

כל כך שמחתי...

הבן שלי מחכה לירקות!!!

מייד קמתי להכין סלט.

וזה כמובן תודות לגן.

נעמי, תודה באמת תודה!

 היום כשנהגתי,

החלטתי שאני לא אתעצבן על כל החרדיים האלה שקופצים לכביש שם באיזור רח' הנביאים.

בקשתי מאורי שיזכיר לי לא להתרגז.

והמתוק שלי,

בכל שניה ושניה הזכיר לי....

אמא לא להתרגז!

ואני???

באמת לא התרגזתי למרות שהם נהגו כאילו אין מחר ורצו לכביש כאילו יום כיפור היום.

תודה אוריקי שהזכרת לי.