אני אמא

אתמול בבקר בילנו אורי ואני בבלוי בית.

ציירנו את אורי,

אורי שכב על בריסטול וגיליתי שבריסטול אחד אינו מספק, הוספתי עוד חתיכה,

ציירנו סביבו אחר-כל צבענו את אורי.

גם שנה שעברה עשיתי את זה, ורואים כמה האוצר שלנו גדל בשנה אחת.

אחר כך ציירנו עוד קצת בצבעי מים. היה כייף נורא.

אחר הצהרים, נפגשנו עם עדנה הראל בנה  ואמא שלה ונסענו ברכבת הקלה למרכז העיר.

אז ככה...

אנחנו עלינו כבר בתחנה השניה של הרכבת, והיא היתה די מלאה,

אולי זה החידוש

 ואולי זה  שזה חוופש

ואולי זה שזה כרגע חינם..

 אבל הרכבת הקלה עמוסה.

הרי לכם חוויות מן הנסיעה,

אורי והראל מצאו מקום על הרצפה וישבו, אוריקי יש רוב הדרך ואכל פירות מקופסא.

עלתה משפחה בת ארבעה הורים וארבעה ילדים,

כשהדלת נסגרה לפני שהבן הרבעי עלה לרכבת ולא הצלחו לפתוח את הדלת,

הילד נשאר בחוץ.

האב ניסה לצלצל בפעמון החירום, ככה שהנהג ישמע,

אך זה לא שמע או לא ענה.

האם ושלושת הילדים עמדו על ידינו.

הם כמובן די נלחצו מזה, בשלב מסויים האב התקשר לילד (נראה לי שהוא היה בן-10-11 משהו כזה)

והסתבר שהילד מצא בתחנה איש שהכיר,

אבל עדיין הילד היה צריך להתאחד עם משפחתו.

הגיע בנאדם שעובד בסיטיפס, החברה המפעילהאת הרכבת הקלה,

והתקשר למשהו אחר,

הוא בקש שדייל של הרכבת הקלה יעלה עם הילד לרכבת ויביא אותו עד לעיריה,

ושם הם תחכה לו המשפה שלו.

אני משערת שכך אמנם היה.

ואז שמעתי את האם אומרת, שלעולם לא יתנו עוד

לילדים לעלות אחרונים, דבר שלי נראה ברור מעיליו,

אם אניל בד עם אורי הוא יעלה איתי יד ביד,

ואם אנחנו שניים הוא יעלה מיד אחרי אחד המבוגרים.

מבחינתי זה היה מאד מלחיץ.

הראל מאד נבהל מהסיטואציה, בצדק  לדעתי.

בסך הכל החוויה היתה כייפית למדי.

אחר כך הגענו למרכז העיר,

קנינו לילדים בלון, הם מאד שמחו,

אורי חשב שכדאי לקנות לסבתא של הראל פרח, כי היא מאד נחמדה,

אז...

קנינו לה פרח. הרומנטיקן שלי...

ואז ישבנו לנו לאכול פיצה.

היה כייף.

מרכז העיר חזר לחיים.

אין רעש של אוטובוס, אין זיהום אויר של אגזוזים, נעים כזה.

המון המון אנשים מטיילים להם, יושבים בבתי קפה. ועל הספסלים הפזורים ברחוב.

מזכיר קצת אירופה....

הילדים אכלו ואז החלו לשחק ולרוץ. היה ממש כייף.

ואז חזרנו ברכבת הקלה ..

והיא היתה כל כך צפופה, אוי זה היה נורא.

חם חם חם.. וצפוף נורא.

בשלב מסויים ירדו המון אנשים אז היה מקום לשבת והיה הרבה יותר נעים.

בשורה התחתונה..

היה כייף.

ירושלים שודרגה בזכות הרכבת.

אני רק מאד מקווה שאכן עם הזמן,

היא תהיה יותר תכופה, פחות צפופה ואז זה ממש כייף.

ושכמו בכל מקום בעולם רכבת לא תצטרך לעמוד ברמזורים,

כי עכשיו הרמזורים החכמים עדיין אינם חכמים.

אוריקי בסוף היום אמר שזה היה היום הכי כייפי...

נו, רק בשביל זה היה שווה.

עכשיו אנחנו בפתחו של בוקר חדש,

אז...

יום טוב לכולם.