אני אמא

אורי מאד אוהב לשחק במחשב, ויכול לשבת מולו שעות,

זה נחמד ומבורך אבל בגבולות.

החלטנו להגביל אותו ל-20-30 דקות בכל פעם.

וכך אתמול בערב בקש הילד לשחק במחשב.

"בסדר" אמרתי "אבל רק חצי שעה זאת אומרת 30 דקות",(ככה אולי הוא גם ילמד שחצי שעה הם 30 דקות.)

אורי מסתכל עלי עם עיניו הכחולות המדהימות ואומר לי,

"בסדר אמא, חצי שעה אבל אחרי הטעינה..." חלילה שלא נגזול לו איזה דקה או שתיים.

אתמול, יום הכיפורים, אורי היה מאד מרוצה שמותר היה לו לנסוע עם הקורקינט שלו בכביש,

כך בסביבות הצהרים הוא בקש לצאת שוב החוצה.

אני הייתי עייפה, ולא כל כך התחשק לי לצאת החוצה,

אמרתי לאוריקי, אני עייפה אולי עוד מעט נצא.

לילד היה פתרון,

"אמא" הוא אמר "אני כל רבע עשר דקות אתן לך נשיקה ואז יהיה לך כוח ....""

נו, אפשר לעמוד בזה בכלל???

אורי בקש ללכת לבד בכביש,

הרשתי לו,

 והזכרתי שגם כשאין מכוניות צריך להזהר כי ישנם המון ילדים עם אופניים.

אורי הסתכל יפה יפה לצדדים ועבר את הכביש במעבר חציה.

לפחות אני יודעת שהוא מכיר ויודע את החוקים.

ערב נהדר!!!