אני אמא

אתמול נסענו למודיעין למפגש משפחתי.

היה מאד נעים וכייף.

כשאמרנו לאורי שאנחנו נוסעים הוא אמר לי...

ובהמשך לפוסט הזה,

"אמא אני אקח את כלי המגינה, ואנגן ויתנו לי כסף..."

ואכן הוא לקח את הכפות, שזה מן רעשנים כאלה בצורת יד,

הגענו להורי הביתה, מיד בקש הילד את הכפות שלו,

הלך לסבא והתחיל לנגן לו...

אז סבא, מיד שלף שקל ונתן לילד....

אורי חשבה לעשות את זה גם אצל אחי, שם בעצם נפגשנו עם בני דוד שלנו,

אבל הוא שכח......

כפי שספרתי בפוסט הקודם חווינו את חווית הכינים הראשונה שלנו,

מאז כל גירוד קטן בראש זוכה לתשומת לב,

אתמול כשאורי גירד את ראשו,

בקשתי שיבוא אלי לבדיקה.... (לא היה כלום הראש נקי..)

אורי אמר לי "אמא אין צורך שתבדקי לי את הראש"

"למה?" שאלתי.

"יעל בגן שלי כבר בדקה לי את הראש" ענה לי בני.

"ויעל מי  זו??" שאלתי

בעודי מנסה לבזכר בכל אנשי הצוות והשם יעל לא נמצא בין כולם.

אורי מסתכל עלי כאילו נפלתי מכוכב אחר...

"יעל הילדה שבגן שלי..."

"נו...ויעל מצאה כינים" המשכתי לחקור

""לא" עונה האוצר "לא היו כינים וגם לא כינות...."

שבת שלום!!