אני אמא

התחילה שבת עם שמש, חשבנו לעצמנו, אחרי ארוחת צהרים אותה נאכל בבית,

ניסע לנו לנמל תל-אביב לאחר מהרים כייפי.

לא הספקנו לחשוב ולתכנן והתחיל לרדת גשם חזק חזק.

החלטנו שנשאר בבית.

להשאר בבית אומר להעסיק ילד בן ארבע וחמישה חודשים יום שלם,

במינימום מחשב וטלוויזיה.

קיבלתי מבת דודתי המקסימה מיכל גליל ענק של נייר לבן.

פרסתי אותו על השולחן, והתחלנו אוריקי ואני לצייר יחד.

קשקשתי קשקוש גדול והתחלנו למלה אותו בכל מיני צבעים,

לורדים, צבעי פאנדה, טושטושים, כל מיני צורות, כל מיני מרקמים.

אחרי הציור אוריקי כתב על הדף חנ, ובקש ממני לדעת איך כותבים חנוכה.

שאלתי אותו מאיפה הוא יודע שצריך ח' ונ' הוא אמר לי אמא אני שומע את לא מבינה אותי???

כמובן שאמרתי לו אות אות שלתדהמתי הוא ידע את כולן..

היצירה הסופית ממש מרשימה לטעמי,

אני רוצה לעשות עליה אלמינציה,

ואז להשתמש בזה כמשטח על השולחן...

ביום א'

אוריקי מהגן הלך לבקר חבר מהגן.

כבר ביום רביעי אמרה אמו שהילד מאד רוצה להפגש עם אורי.

ואחרי מחשבות רבות הגענו למסקנה שרק יום א' הוא אפשרי,

לוח זמנים לחוץ של כולנו.

וכן אחרי הגן אוריקי נסע לביתו של החבר,

הוא כל כך נהנה שם,

הוא כל כך ידע מה ואיך להתנהג.

הוא זכר (בניגוד לאמא שלו...) לומר לאמא של החבר שהוא רגיש לבוטנים.

כן כן אני יודעת היתי חייבת לומר ושכחתי...

אבל כל כך היתי גאה בו שהוא ידע לומר את זה, והסביר את עצמו.

הם אכלו יחד ארוחת ערב.

ושיחקו יחד.

כשבאנו לקחת אותו הילד שלנו היה בלי נעליים, עם חיוך ענק על הפנים.

ודבר אחרון,

הוצאתי לאוריקי את בגדי החורף....

כל המכנסיים קצרים לו.

איזה כייף הילד שלי גדל!!!

ערב נהדר לכולם!