אני אמא

ביום שני אני בדרך לצאת לעבודה ונה הטלפון מצלצל...

נעמי מהגן של אוריקי,

"אורי לא מרגיש טוב, הוא משלשל.."

נסעתי לקחת אותו.

הרבה ברירה לא היתה לי אז הבאתי אותו איתי לעבודה - לבית הספר.

בהתחלה הוא נצמד אלי...

ואז ירדנו לכיתה א' לעזור לבתיה לארגן את הכיתה בזמן שהילדים היו בשיעור ספורט.

אוריקי היה מאושר להיות בכיתה א' הוא עזר לבתיה לתלות דברים על הקיר..

הוא ראה אותיות ומיד כתב אורי ובקש את הנקודה של האוּ.

אחר כך באה מנהלת בית הספר ובקשה ממנו נשיקה, אורי  חשב וחשב והחליט...

"אני מסכים רק חיבוק ולא נשיקה "  וזכה לחיבוק ענקי.

אחר כך נכנסתי ללמד בכיתה א' השניה.

אורי היה בעננים....

הוא ישב שם וצייר רותי הסייעת נתנה לו צבעים וצבעי מים ופסטלינה בהמון צבעים.

ואחר כך הגדילה לעשות ונתנה לאורי טלפון סלולרי... משחק כמובן והילד היה מאושר מאד .

שעה שאחר כך הילדים מכיתה ד ירדו אלי לחדר מחשבים.

ואורי כמובן היה איתי, ראינו סירטו מקסים של העץ הנדיב ובקשתי מהילדים לצייר בצייר את העץ, ואחר כך לכתוב כמה מילים על הסיפור.

גם אורי בקש לעשות עבודה של כיתה ד'... ישב מול מחשב ועבד.

ואז הגיעה שעת האוכל.

הילדים אצלנו בבית הספר מקבלים ארוחת חמה. ביום ב' היה קוסקוס מלפפונים ואגס לקינוח, אורי אוהב קוסקוס.

הוא ביקש וגם קיבל לאכול כמו הילדים אוכל של בית הספר.

אכל ונהנה.

שוב לימדתי כיתה א' בחדר מחשבים ואורי כמובן היה חלק בלתי נפרד מהתלמידים.

כל כך נהנתי איתו, כל כך הייתי גאה בו.

ואורי היה מאושר, גם להיות גדול כמו הילדים בבית וספר וגם להיות עם אמא בעבודה.

אתמול הוא כבר הרגיש טוב וחזר לגן, כמובן שהוא סיפר לכולם על חוויותיו מכיתה א'.