אני אמא

לאוריקי בגן יש כמה וכמה חוגים.

אחד האהובים עליו ביותר הוא חוג שנקרא יצירה ודמיון.

המדריכה שם, יניטה שמה, 

יצרה עם אורי קשר נפלא כבר בימים הראשונים בגן כשלאורי היה קשה.

בחוג הזה הילדים יוצרים עם חומרים מהטבע, והמון חימר...

בתחילת השבוע אורי חוזר הביתה עם חולצה אחרת.

מה קרה אני שואלת????

אורי אמר,

התלכלכתי אצל ינטיה, ונעמי החליפה לי חולצה.

אוקי...

חשבתי נכבס את החולצה.

כשפתחתי את התיק הבנתי...

החולצה כולה היתה מרוחה בחימר,

שאלתי את אוריקי איך הצלחת ללכלך את החולצה כל כך??

אורי אמר...

מרחתי את החימר על השולחן , זה היה כייף.

חייכתי,

היה לו כייף,

הילד עבד,

הילד יצר, הידיים הקטנות עשו, התנסו בעוד חומר בעוד יצירה.

נפלא!!!

הכנסתי את החולצה עם אוקסיג'ן למכונה...

החולצה עדיין לא ממש נקיה.

אבל עוד כביסה תפתור את הבעיה.

נזכרתי בסיפור של אמא שלי,

יום אחד אניחזרתי מהגן מלכולכת,

והגננת האיטלקיה שלי סיניורינה נודי קראו לה,

התנצלה בפני אימי שאני כל כך מלוכלכתת, כי סרבתי ללבוש את הסינר,

אמא שלי הסתכלה עליה ואמרה...

יש בבית מים וסבון מכונת כביסה....

ננקה,

אין בעיה.

אז זהו, כשאני רואה ליכלוך תחת הציפורנים זה אמנם לא הכי אסטטי בעולם, אבל זו הוכחה שהילד עבר...

כשאני רואה פצע חדש...

זו ההוכחה שהילד רץ קפץ שיחק ונהנה.

וכשהבגדים מלוכלים..

נו, טוב, אורי כבר מזמן אמר שבגן של נעמי עובדים קשה לא סתם משחקים שם.

בוקר קסום.