אני אמא

הבוקר אצלנו בבית קשה.

אנחנו מתעוררים בערך ב-6 שותים קפה ואוכלים משהו קטן....

אני מארגנת לו בגדים והולכת בשמחה להעיר את הנסיך,

ליטוף, מילים חמות, קצת ניג'וסים והילד קם.

אבל....

עד שהוא מארגן את עצמו,

הוא רוצה שנלביש אותו ועושה הכל, ממש הכל להציא אותנו משלוותנו.

זה כולל בכיות ויללות וקיטורים ומשיכת זמן, הכל כדי שאנחנו נלביש אותו.

הוא נשכב על הספה, מילל שהוא לא יודע להתלבש לבד,

כשאנחנו מזכירים לו שהוא כבר עשה את זה מליון פעם הוא עוד יותר בוכה.

הדבר היחידי שעוד עובד -

כשאני אני לוקחת שקית ניילון שמה את הבגדים שלו בתוכה ואומרת לו, שילך לגן בפיג'מה ושבגן ילבישו אותו...

ואז בשניה הוא מתלבש, אני ממש לא אוהבת לעשות את זה.

ואחרי שהוא מתלבש יש דיון של מה הוא יאכל בבוקר -

לחם עם דבש?

      חמאה??

      גבינה לבנה??

      ריבה??

      גבינה צהובה?

לא מתאים לאדון הצעיר...

אולי פרי??

אולי ירק??

או קורנפלס...

על כל דבר יש לו איזו סיבה שבגללה הוא לא רוצה.

טוב שאקטימל הוא שותה בלי בעיה בבוקר. (אצלנו זה נקרא קמלי..)

ואז יש עוד הצגה שלמה סביב הנעלים / סנדלים...

לפני כמה חודשים החלטנו שאנחנו יוצאים מהבית לגן ב-7:45. וכך אכן קורה ברוב הימים,

לפני כן היו ימים שאורי היה מגיע לגן קרוב ל 9:00,

 עד שהחלטתי לשים לזה סוף. הרי בקרוב הוא יהיה בגן עירוני ואחר כך בית-ספר והוא צריך להתרגל

להיות מוכן ולהגיע בזמן.

אגב גם אבא וגם אני אנשים שנדיר שמאחרים. 

כן, ברור לי שזה משחק,

ברור לי שזו ההתנהלות שלנו המבוגרים סביב הבוקר.

אבל כשאני צריכה להיות ב-7:45 בית-ספר, אין לי זמן כוח וסבלנות למשחקים האלה.

היום שוב בבקר היו בכיות קיטורים ולחץ,

ובסוף הוא יצא לגן עם אבא (אני מתחילה לעבוד מאוחר יותר)

אבל אני נשארתי בבית חסרת כוחות וכעוסה מהמלחמה בבקר.

אורי כמובן הגיע לגן מחייך מאושר ושמח.......

בתקווה שאכן יהיה לו יום מקסים,

ושאני ארגע.

יום נהדר!