אני אמא

חודש יוני הוא החודש הכי קשה למורים...

תעודות, ציונים,

מסיבות סיום...

לי היה ספר מחזור,

והיתה לי מצגת של כיתה ו'.

היה יומהולדת של אורי (או אולי נגיד המשך החגיגות ממאי...)

הבטיז'אדו שהיה מרגש מאד,

ולהכין הזמנות למסיבת סיום,

והימים האחרונים היו באמת הסטיריים.

זהו.

נגמרה השנה הזו.

צלחתי אותה ךמרות שמאד מאד פחדתי וחששתי מהשנה הזו.

חזרתי מהשבתון בלי הרבה כוח וחשק,

אבל עצם זה שעבדתי חצי משרה, מעט שעות.... עשה את העבודה.

ביום חמישי היתה לנו מסיבת סיום לתלמידי בית הספר,

לקחתי את אורי איתי.

כל כך ההיתי גאה להיות שם איתו,

הוא ישב והקשיב ומחא כפיים ושר עם הילדים.

הייתי גאה להיות עם הבן שלי.

קצת קשה לי להסביר אבל מן תחושה כזו של....

הנה זה הילד שלי, תראו לכם איזה קסם של ילד.

חברה לעבודה באה עם שני ילדיה הקטנים,

האחד בן 5 חודשים והשני בן שנה וחצי,

החזקתי את הקטנצ'יק בידיים, ושיחקתי איתו,

אורי הסתכל עלי במבט של-

מה את משחקת עם תינוק כשאני כאן על ידך...

מן קנאה כזו.

תלמידה שלי בוגרת כיתה ו' כתבה לי מכתב מאד מרגש, 

בו היא מודה לי שהאנתי בה, ונתתי לה להאמין שהיא יכולה ומסוגלת ללמוד אנגלית.

מאד התרגשתי.

זה לחלוטין לא ברור מאליו.

התרגשתי גם מעצם המכתב, גם מזה שזה מאותה ילדה מסויימת,

גם כי, הרי אני עשיתי מה שעשיתי מתוך אהבה לילדים אותם אני מלמדת,

וגם כי זה בעצם מה שרציתי, שהיא תאמין בעצמה, ומשם השמייים הם הגבול.

עכשיו יש לי כמה ימי חופש,

אחר כך השתלמות...

אחר כך נסיעה עם אבא ואורי.....

ואז אוריקי יוצא לחופש,

ואז... כבר כמעט חוזרים לעבודה.

חופשה נעימה ומאד מאד בטוחה!

ושבת נהדרת

נזכרתי.....

אורי בקש 3 בתים,

אחד בירושלים.

השני במודעין כי אני כל כך רטוצה לעבור לשם.

והשלישי בתל-אביב על-יד איל אחיו.